מאת אפרים דוידי

    נאומו של נשיא מצרים חוסני מוברק (28.1) היה דומה עד מאוד לנאומיו האחרונים של נשיא תוניסיה, זיין אל-עבדין בן עלי, שנישא שלושה שבועות קודם לכן. בנאומו האחרון, שעות ספורות לפני שנמלט מארצו מזעם ההמון, "פיטר" בן עלי את ממשלתו והבטיח רפורמות חברתיות ופוליטיות מרחיקות לכת. כעבור כמה שעות, שריו ה"מפוטרים" היו אלה שהודיעו על נטישת נשיאם.

    קשה עד מאוד לנבא, האם סופו של מוברק יהיה כסופו של הרודן הנמלט בן עלי; יחד עם זאת, ניתן כבר להסיק כמה מסקנות מהמרד החברתי הערבי הגדול, הפוקד את מצרים ("הגדולה במדינות ערב", כפי שמנחם בגין נהג להגדירה), תוניסיה, תימן ובעצימות נמוכה יותר: את ירדן ואלג'יריה. להלן מסקנות ראשונות מהאירועים ההיסטוריים, המתחוללים במזרח התיכון:

משבר קפיטליסטי וטלטלה חברתית: המרד פרץ באופן ספונטאני, אך לא במפתיע. ראשון הגורמים החיצוניים המשפיעים הוא המשבר הקפיטליסטי המתגלגל בליבה של המשטר – ארה"ב ואירופה – מזה כשלוש שנים ונותן את אותותיו גם בפריפריה של צפון אפריקה והמזרח הקרוב (כפי שנוהגים לכנות באירופה את המזרח-התיכון). המשטרים הרודניים השליטו דגם של חברה ניאו-קולוניאלית וניאו-ליברלית, התלויה מאוד במרכזי הליבה הקפיטליסטית הגלובלית. לכל תנודה במחירי המזון, לכל ירידה בזרימת התיירים (מאירופה), לכל פגיעה בייצוא של טקסטיל או מוצרי צריכה בידי עובדים המשתכרים פרוטות – יש  השפעה עמוקה ביותר על החברה והכלכלה המקומיות.

חלקם של העובדים והמובטלים במאבק: בניגוד ל"מפלגות האופוזיציה" במצרים ובתוניסיה, שפעילותן מותרת בגבולות הברורים שהשלטון מציג, ולתנועת "האחים המוסלמים" המונהגת בידי שכבה של סוחרים ובעלי הון, חלקם של העובדים והמובטלים הוא הגדול במחאה שהתפתחה ממחאה חברתית נגד האבטלה ונגד היוקר – למחאה פוליטית. לייתר דיוק, השכבה שנושאת את נס ההתנגדות בתוניסיה, במצרים, בתימן ובירדן כוללת אקדמאים ואקדמאיות (כן, נשים רבות לקחו חלק בהפגנות) מובטלים, או כאלה השורדים רק הודות לעבודות מזדמנות, שאינן הולמות את כישוריהם והשכלתם.

גל שביתות ומאבקים חברתיים: בכל אחת מהמדינות בהן פרץ המרד התחוללו בשנים האחרונות מאבקי עובדים ומערכות של פלחים להגנה על אדמותיהם או על פירות עבודתם. מצרים היא הבולטת ביניהן. לגל השביתות, שהחל במצרים לפני כארבע שנים, אין תקדים בתולדות מצרים העצמאית. השביתות הארוכות והקשות ביותר נרשמו בקרב עובדי הטקסטיל, שנאבקו בהפרטה ולמען תוספות השכר. מאבקם של הכורים בגפסה (תוניסיה) בשנה שעברה, היה ארוך במיוחד והקיף מגזרים רבים באזור. כעת, אחד המגזרים החזקים בתדלוק המחאה והכוונתה הוא האיחוד הכללי של העובדים התוניסאים (UGTT) ובייחוד האגף השמאלי שבאיגודים המקצועיים. גם באלג'יריה, במרוקו, בלבנון ובירדן פרצו מאבקי עובדים רבים.

    החדש הוא, שמאבקים שהחלו כמאבקים חברתיים למען הקיום הפכו במהרה למאבקים נגד השלטון, למאבקים פוליטיים המשלבים מטרות חברתיות ומעמדיות.

האם האופוזיציה יכולה להוות אלטרנטיבה? להמונים המפגינים ברור מה צריך לעשות והם דורשים עשייה מיידית. האופוזיציה המפולגת, והמורכבת מבעלי עמדות אידיאולוגיות וחברתיות שונות, מתקשה לנסח מצע וחזון ל"יום שאחרי". בינתיים האופוזיציה חזקה מול המשטרים המוחלשים, אך תכניותיה לעתיד לוטות בערפל.

המערב הקפיטליסטי בבעיה: המעצמה הקפיטליסטית הגדולה, ארה"ב, נקלעה למשבר נוסף בחצר האחורית הרחוקה: המזרח התיכון. במקביל לכיבוש אפגניסטן ועיראק, שנקלע למבוי סתום; ולכיבוש הישראלי של השטחים הפלסטיניים, הזוכה בגיבוי אמריקאי – פורץ עתה מרד חברתי הטומן בחובו איום קשה עוד יותר על ההגמוניה הכלכלית-חברתית-צבאית-פוליטית של ארה"ב וגם על מעמד האיחוד האירופי באזור. מעצמות המערב מקוות "לנהל את הסכסוך", כך שלא ייצא מכלל שליטה.

האם ישראל בבעיה? ממשלת נתניהו אינה מסתירה את התייצבותה לימינו של כל משטר ערבי הכפוף למדיניות ארה"ב באזור. ומאחר שלישראל אין מדיניות חוץ עצמאית והיא תלויה לחלוטין בארה"ב, סביר להניח, כי "מה שיהיה טוב לארה"ב – יהיה טוב לישראל". הבעיה של ישראל היא ש"מה שטוב לג'נרל מוטורס – טוב לארה"ב", כך שלא מדובר באינטרסים כלכליים ופוליטיים חופפים בין שתי המדינות. אם הממסד בישראל רוצה למזער את מה שהוא מכנה "נזקי ההתקוממות", עליו לנקוט בצעדים פוליטיים-אסטרטגיים, הזרים לממשלת נתניהו: נסיגה מכל השטחים הפלסטיניים והקמת מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית שבירתה מזרח ירושלים, בצד ישראל.

בין קהיר לדאבוס ודקר: בימים אלה מתכנסת בדאבוס (שווייץ) אצולת ההון והשלטון בעולם. מחוללי המשבר הקפיטליסטי נאספים כדי להוכיח, כי המשבר הסתיים ועידן חדש של שגשוג בפתח. אך המרד החברתי הערבי החזיר את אצולת ההון והשלטון למציאות הקרקע (הבוערת). דוברי ההון מאוכזבים מכך, ששירותי הביטחון, המשטרה והצבא לא מנעו את המחאה העממית ההמונית.

    במקביל מתכנס בימים אלה בדקר, בירת סנגל שבאפריקה, הכינוס השני של הפורום החברתי העולמי – פורום התנועות האנטי-גלובליות הבינלאומי הגדול. בהתכנסות עומדים להשתתף רבבות פעילות ופעילים מכל העולם. הם בוודאי יסיקו את המסקנות המתבקשות מהטלטלה החברתית והפוליטית המתרחשת בעולם הערבי. הדאגה של מתכנסי דאבוס  תומר בתקווה של מתכנסי דקר.