בסוף יוני האחרון קיבלו תושבי עזה חדשות טובות – ישראל הכריזה על שינוי במדיניות הסגר: היא הבטיחה להרחיב את היקף הפעילות במעברים הפעילים, לפתוח מעברים יבשתיים נוספים "במידה שיתעורר צורך בהגדלה נוספת של קיבולת המעברים" ולאפשר הכנסת חומרי בנייה לפרויקטים של ארגונים בינלאומיים. דו"ח הביניים של ועדת טירקל שהתפרסם השבוע קבע שהקלות אלו הפכו את הסגר (שלפי הוועדה היה כשר ממילא) לעוד יותר כשר.
מעמותת גישה נמסר כי בפועל, החדשות התגלו כלא כל כך טובות: הכנסת חומרי הבנייה לרצועה באה על חשבון הכנסת החיטה, מה שגרם למחסור חמור במרכיב המזון הבסיסי הזה. בשבוע שעבר מאגרי החיטה הידלדלו כמעט עד תום, וניתן היה לראות תורים ארוכים שהשתרכו מול המאפיות. גם נציגי אונר"א הודיעו באמצע השבוע שעבר שמאגרי החיטה של הארגון עומדים להיגמר. נראה שישראל לא ממהרת לתרגם את הצורך הדחוף בחיטה (וכן בסחורות נוספות) להגדלת קיבולת המעברים, כפי שהודיעה, אם כי היא כן הואילה לפתוח את מעבר קרני פעמים נוספות השבוע – לאחר סגירתו למשך שבוע לפני כן – כדי להקל על המחסור.
אופים בעזה (צילום: גישה)
מצד שני, אונר"א מדווח שכמויות החצץ שישראל מאפשרת להכניס על חשבון החיטה – אינן מספיקות. כזכור, כבר לפני כשלושה חודשים העריכו באונר"א שבקצב הכנסת החצץ הנוכחי תכנית הארגון לשיקום עזה תושלם תוך 75 שנה. בזאת לא נגמרות החדשות ה"טובות": מתברר שישראל מתכננת לסגור את מעבר קרני, ולהעביר את הפעילות בו לכרם שלום, אותו צוואר בקבוק דרכו נאלץ אונר"א להעביר עזרה הומניטרית לרוב תושבי הרצועה התלויים בסיוע זה. בהשוואה לקרני, כרם שלום רחוק יותר מהעיר עזה, מה שמייקר את עלות ההובלה.
ועדת טירקל קבעה כי "המטרה המשולבת של הסגר … היא להגביל באופן אסטרטגי את יכולתו של החמאס לתקוף את ישראל ואת אזרחיה". אלא אם כן התחמושת שלו מורכבת מחיטה וחצץ, לא ברור איך הוועדה הגיעה למסקנה הזו.
