מאת אבירמה גולן. המאמר פורסם ב"הארץ".

איזו זריזות מרשימה הפגין שלשום שר הרווחה יצחק הרצוג! עוד לא יבש נהר הפטפטת שזרם מפי פוליטיקאים ופרשנים בעקבות רצח הילדים בנתניה, וכבר הוא הודיע שיקים ועדת חקירה בראשות שופט בדימוס "לבדיקת הפרשה ותפקוד שירותי הרווחה". לא פחות. פרשת המשט לעזה לא זכתה לתגובה יעילה כזאת.

אולי יעילה מדי. אפילו תמוהה. הלוא לפני פחות משנתיים, בראיון למירב ארלוזורוב ב "TheMarker" , השיב הרצוג לשאלה בעניין רצח ילדים בידי הוריהם, כי "יש לנו מערכת רווחה מפוארת, עם אלפי עובדים ופריסה מרשימה בכל הארץ", וכי "האשמה במה שקרה היא רק על הורים פושעים". באותה תקופה ממש גם הקים ועדת משמעת לבדיקת תלונות נגד עובדים סוציאליים, בראשות השופט בדימוס מנחם מירון. אז צריך בדיקה או לא? ואם צריך – האם לא די בוועדה הנ"ל, הבודקת ממילא את הנושאים האלה ממש?

הרצוג סומך, כנראה, על הזיכרון הציבורי הקצר. באותו ראיון ציין, שהוא מקדם "תוכנית מהפכנית – התוכנית הלאומית לילדים ונוער בסיכון", ושיבח את שר האוצר רוני בר-און על תמיכתו. "נתניהו", פסק חד-משמעית, "השאיר מאחוריו באר יבשה", ואילו הוא, הרצוג, יחזיר את מדינת הרווחה לישראל. עם זאת הזהיר, שהמאמץ עלול להיפסק אם "חס וחלילה נתניהו ישוב לשלטון וישלח שוב את ידיו לבלום את כל ההישגים שהשגנו בשנים האחרונות".

אלא שלא חלפה חצי שנה, והרצוג חבר לאהוד ברק, כדי לאפשר לנתניהו לשוב לשלטון ואף לבססו, בעזרתה האדיבה של מפלגת העבודה. זה לא היה לו קל, כמובן: כמעט התייפח מול המצלמות כשהתלבט והתחבט אם לתת את הסכמתו למהלך – ולבסוף עשה בדיוק מה שברק ידע מראש שיעשה.

מאז הוא חוזר על אותו תרגיל פעם אחר פעם – בוכה, או למצער עוצר בקושי בעד דמעותיו, ומקפיד לממש את מדיניותו של נתניהו.

אך לעומת נתניהו, התאצ'ריסט המוצהר, הרצוג מתעתע. הוא מפליא, אמנם, ללהטט במילון המונחים הסוציאל-דמוקרטי ולהציג השקפת עולם סדורה שהצדק החברתי-כלכלי הוא נר לרגליה, אבל הוא שיאן ההפרטה. למעשה, הוא קבלן הביצוע היעיל ביותר של אותה מדיניות שרק לפני שנתיים השמיץ ברגש כה רב.

הדוגמאות רבות מספור: התוכנית "לביטחון תזונתי", שבמסגרתה חילק בפסח השנה 4.4 מיליון שקלים ל-61 עמותות לחלוקת מזון; סלי המזון שהמשרד עצמו חילק בחגים; ההחלטה לייבא מורים לעיוורים מארה"ב, כדי להימנע מתשלום חוב של המשרד למורים השיקומיים מעמותת "מגדל אור" שקרסה; הפרטת המעונות לילדים הלוקים בפיגור (שמבקר המדינה הוכיח שהיא מייקרת את העלות למדינה), ועוד. המערכת המפוארת שהרצוג התגאה בה נהפכת בראשותו לגוף חלש, שחקיקה וביקורת פופוליסטיות מאיימות לרסקו והוא מתקשה לפקח על הרשת המופרטת והמסועפת שבאחריותו.

זאת גם אחת הסיבות לכך שהתגובה המתלהמת לרצח בנתניה – בממשלה, בכנסת, ברחוב ובתקשורת – נעה בין נבירה פורנוגרפית לבין ציד מכשפות מבוהל וחיפוש "כתובת על הקיר". זוהי תגובה אופיינית לחברה שמבינה שאין עוד אחריות ממלכתית בשום תחום, ולכן כל אסון אנושי מתנפח בתודעתה לממדים מאגיים, תיאולוגיים כמעט.

ההכרזה על הקמת ועדת חקירה רק מחריפה את התופעה. כל מה שיקרה הוא שהשופט יסיק (כמו גיורא איילנד ואחרים) שהתקבלו החלטות נכונות ולא נכונות, עובדים סוציאליים, שתמורת שכר זעום מטפלים ב-600 פונים, ייקחו הלוואה למימון עורך דין, אחד מהם יינזף או יפוטר, יהיו קצת כותרות, והרצוג, בדמעות תנין, יכנס מסיבת עיתונאים וירוץ ללקט קולות לפריימריס הבאים בעבודה.