לפני 33 שנה נערך מחול שדים סביב המשורר וחבר הכנסת תופיק זיאד.

"נשבעתי אמונים למדינת ישראל ולחוקיה ולא למדיניות הממשלה ולכיבושיה" – קרא בהתרגשות ח"כ תופיק זיאד מסיעת המפלגה הקומוניסטית הישראלית (רק"ח, כפי שכונתה אז) בישיבת מליאת הכנסת ב-4 בנובמבר 1974.

העילה למחול השדים הייתה פרסום שיר, פרי עטו של תופיק זיאד, שכותרתו הייתה: "המעבר הגדול", ואשר הוקדש לאירועי מלחמת אוקטובר 1973.

ח"כ אמנון לין, גזען ידוע בשורות הליכוד (שהיה קודם לכן מנהיג במפא"י), פנה לוועדת הכנסת ותבע דיון בטענה, כי פרסום השיר אינו מתיישב עם הצהרת האמונים של ח"כ זיאד. לין גם הציע, כי ועדת הכנסת תעניש את זיאד בהרחקה מעשר ישיבות של הכנסת.

ח"כ אברהם לבנבראון, נציג רק"ח בוועדת הכנסת,  מחה על עצם העלאת הנושא לדיון בוועדת. הוא הדגיש, כי ח"כ תופיק זיאד נאמן למדיניות המפלגה הקומוניסטית, הנאבקת לשלום צודק ללא כיבושים ולמען כיבוד זכויותיהם של עם ישראל ושל העם הערבי הפלסטיני.

בתום הדיון, ועדת הכנסת לא אישרה את ההרחקה, אך קיבלה החלטה בגנותו של ח"כ תופיק זיאד. ארי אנקוריון, ח"כ מטעם מפא"י ויו"ר ועדת הכנסת, קרא את ההחלטה במליאה, וזאת בניגוד לתקנון, דבריו שוסעו שוב ושוב על ידי ארבעת הח"כים של רק"ח: מאיר וילנר, תופיק טובי, תופיק זיאד ואברהם לבנבראון.

בתגובה לניסיון המקארתיסטי לסתום את פיו של ח"כ זיאד, קיבלה סיעת רק"ח החלטה נגד הפרובוקציה השוביניסטית שיזם איש הליכוד. מדיניות רק"ח, נאמר בהודעה, משרתת את עניין השלום הצודק ואחוות העמים היהודית-ערבית. ובהמשך הודגש:

"כל הצעקות וההיסטריה האנטי-קומוניסטית וההסתה הבלתי-מרוסנת של חברי הליכוד בוועדת הכנסת לא יצליחו להשתיק את קולה של המפלגה הקומוניסטית".

ההתקפה הגזענית על ח"כ תופיק זיאד עוררה גל גינויים מצד אישים יהודים וערבים שוחרי דמוקרטיה וזכויות אזרח. שבוע לאחר הפרובוקציה בכנסת, ב-11 בנובמבר, נערך באולם בני ברית בתל-אביב ערב משוררים להזדהות עם תופיק זיאד, המשורר וחבר הכנסת הקומוניסטי.

פתח את הערב המשורר יבי, שביטא הערכה עמוקה לתופיק זיאד, אשר "כמשורר לוחם וגא ידע להתעלות מעל לשפת ההסתה של אחרים ולירות מילים שהן אהבה לארץ הזאת… יש להוקיע ולהקיא מקרבנו את סרסורי העת והעט, אשר במשך שנים מלעיטים את העם בסם הגזענות. הרוצה לחיות ברעות ובשלום יושיט את לבו למשורר תופיק זיאד ולרעיו".

ח"כ תופיק זיאד אמר, כי בא לכנס כמאשים:

"אם לא היה כיבוש, לא הייתה פורצת מלחמה אוקטובר 1973. אם לא הייתה פורצת מלחמה זו, לא הייתי כותב את השיר 'המעבר הגדול'. נשבעתי אמונים למדינת ישראל, אך לא למדיניות הכיבוש. אני מאמין שזכותו של כל עם לשחרר את אדמתו הכבושה, כמו שזכותו של כל אדם לנשום אוויר. בשירי ובמאמרי יצאתי נגד כל פעולות רצח, כמו אלה שאירעו במעלות ובקרית שמונה. אך גיניתי באותה מידה הריגת ילדים במחנות-פליטים בלבנון. הכיבוש אינו נהפך לכשר רק משום שהוא ישראלי. כיבוש אין בכוחו לתת פת-לחם לרעב ותקווה לאם. אינני יושב בכנסת כאורח או כזר, אלא הודות לקולותיהם של עמלים יהודים וערבים.

לגבי, אצבע קטנה של כל ילד יהודי וערבי חשובה ויקרה יותר מכל שאיפות ההתפשטות של הממשלה. לגבי, כמו בשביל חברי, משוררים וסופרים, ערבים ויהודים שוחרי שלום, חיה וקיימת האמונה באחווה יהודית-ערבית".

בעקבות אותה אסיפה, פורסמה ביומון "הארץ" מודעה, ובה דברים שנאמרו בערב המשוררים בגנות עלילת הדם של איש הליכוד, ח"כ לין, ושותפיו.