מאת אפרים דוידי
סברנו, שכבר היינו עדים לשיאי החקיקה האנטי-דמוקרטית של הכנסת. אך בשבוע שעבר למדנו שטעינו.
מליאת הכנסת החליטה לשלול מח"כ חנין זועבי (בל"ד) שלוש זכויות המוקנות לה מתוקף תפקידה, כעונש על השתתפותה במשט השלום לרצועת עזה. לפי הצעתו של הכהניסט ח"כ מיכאל בן ארי (האיחוד הלאומי), שאומצה על-ידי ועדת הכנסת, הוחלט לשלול את הדרכון הדיפלומטי של זועבי, את זכותה לקבל מימון לסיוע משפטי ואת זכותה לצאת למקומות בחו"ל, אליהם נאסרה כניסה של אזרחים ישראלים. בהצעה תמכו 34 חברי כנסת ו-16 התנגדו.
חברי הכנסת דב חנין ומוחמד ברכה (חד"ש), שהשתתפו בדיון שקדם להצבעה, האשימו את חברי הכנסת המבקשים לשלול את זכויותיה של ח"כ זועבי בגזענות ובפגיעה ביסודות הדמוקרטיים של מדינת ישראל. "יש מה ללמוד מההיסטוריה", אמר ח"כ חנין. "בשנות ה-20 גורשו מהרייכסטאג חברי פרלמנט קומוניסטים – כך בדיוק חוסלה הדמוקרטיה, כך מגיעים לפאשיזם".
באותו יום התראיין השר לענייני מודיעין, דן מרידור, ב"קול ישראל" ואמר כי "אויבי ישראל שינו את דרכי המאבק שלהם והוסיפו למאבק המזוין הקלאסי [כלשונו], גם מאבק על המסך ועל דעת הקהל. פעולות אלה, שאינן אלימות לכאורה, מנסות להציג את ישראל כאלימה אל מול אנשי שלום". כך, לפי שר בממשלה – כל מאבק בכיבוש, גם כאשר הוא בלתי אלים, או שמטרתו למשוך תשומת לב ציבורית הוא "ביטוי נוסף של טרור".
יוזמת "חוק החרם"
ממש באותה יממה, אבל בשעות הלילה, אישרה הכנסת בקריאה טרומית הצעת חוק, האוסרת הטלת חרם מחמת קשר עם מדינת ישראל. החוק יחול על מי שיוזם או מעודד הטלת חרם מתוך ישראל על יחידים, מפעלים, חברות, וארגונים בכל שטחי מדינת ישראל. החוק מאפשר, למעשה, למי שנפגע מהחרם לתבוע את יוזם או מעודד החרם, גם במקרה שמדובר בעמותה או בקרן. בדברי ההסבר לחוק נכתב, כי "בארה"ב קיים חוק האוסר על אזרחיה להשתתף בחרמות, המוטלים על מדינות ידידותיות ובהן גם ישראל. נראה שלאור המציאות בישראל, נדרש חוק דומה, שיחול גם על אזרחים ישראליים".
לפי הצעת החוק, אותה יזמו יו"ר הקואליציה ח"כ זאב אלקין (ליכוד) והח"כ מהאופוזיציה, דליה איציק (קדימה), גוף יוכל לתבוע פיצויים מיוזם או מעודד חרם בסך של 30,000 שקל אף ללא הוכחת נזק, ויוכל גם לזכות בסכום נוסף, בכפוף להוכחה של שיעור הנזק. החוק, לדברי אלקין, בא לתת מענה למגוון רחב של חרמות, כלכליים, אקדמיים ודומיהם, "כפי שנתקלנו לאחרונה בישראל".
עוד אמר המתנחל אלקין, כי "אסור לנו לקבל את החרמות על מדינת ישראל, בין אם מדובר בחרם אקדמי או כלכלי. על המדינה להתגונן מפני תהליכי אי-הלגיטימציה שגוברים בתקופה האחרונה, ולתת פיצוי הולם לנפגעים מכך. התמיכה מקיר לקיר בחוק מוכיחה, כי חברי הכנסת מכירים בנחיצות שמירת האיזון בין זכויות דמוקרטיות לבין פגיעה מכוונת בגופים ישראליים".
בדיון נאמר, כי ההצעה נועדה לפגוע בעיקר בגורמים במגזר הערבי שייקחו חלק בחרם הכלכלי, שהטילה הרשות הפלסטינית על סחורה המיוצרת במפעלים ישראליים בהתנחלויות. כמו כן נועדה ההצעה להרתיע אקדמאים המשתפים פעולה עם יוזמות של החרם האקדמי על ישראל במדינות המערב. יוזמי הצעת חוק זו ינסו לקדמה לאחר פגרת הקיץ של המליאה.
דמוקרטיה, כיבוש ועובדים
נדמה שקיימת תחרות גלויה בין חברי הכנסת של הימין, העבודה וקדימה, מי מהם יזום יותר חוקים אנטי-דמוקרטיים. המרוץ לעבר הפשיזם נעשה כה חמור, שאפילו יועץ הסתרים הוותיק של המערכת הפוליטית הבורגנית, טל זילברשטיין, פרסם על פני כמעט עמוד ב"הארץ" גילוי דעת תחת הכותרת: "ראש הממשלה בנימין נתניהו ויו"ר האופוזיציה ציפי ליבני – התביישו לכם!". המודעה פורסמה בעקבות שלילת זכויותיה של ח"כ זועבי, ומסתיימת במילים: "אזרחי ישראל, אתם מובלים בידי חבורה מבהילה של נבחרי ציבור. התעוררו לפני שיהיה מאוחר מדי".
ומי אמור להתעורר? בין אלה האמורים להתעורר: ארגוני העובדים ובראשם ההסתדרות. הצעת החוק של יו"ר הקואליציה ונציגה בכירה של האופוזיציה, שלכאורה נועדה לפגוע במקדמי חרם על ישראל – עלולה לפגוע גם בעובדים ובמאבקיהם.
משתתפים במשמרת מחאה בפתח האוניברסיטה הפתוחה, בעת מאבק המרצים להתארגנותם, יכולים להיחשב ל"מקדמי חרם" מבפנים. המאבק להתארגנות רשת בתי הקפה "קופי בין" נוהל באמצעות הקריאה לצרכנים שלא להיכנס לבתי הקפה, בהם מנצלים עובדים, ועוד על ידי פניה לגורמים בחו"ל – כולל איגודים מקצועיים, להחרים או לפחות למחות בפני הרשת הבינלאומית והשלוחה הישראלית. ואלה רק שתי דוגמאות בודדות, מתוך עשרות, של מאבקי עובדים הכוללים קריאה להטלת חרם, לנטוש מעסיק מנצל, או להציב משמרת מחאה בפתח מקום העבודה, כחלק בלתי- נפרד מהמערכה המעמדית.
הנחמה היחידה במרוץ הממסדי לעבר הפאשיזם היא, שהחקיקה, הדיכוי והפעולה האנטי-דמוקרטיים גוברים משום שמפעל ההתנחלות והכיבוש מתפורר, והיוזמים מנסים להחזיק בחיים את המת-החי המכונה "יהודה ושומרון".
אך אין להמתין עד שהזמן יעשה את שלו. חייבים לקדם מאבק נרחב ועיקש נגד המגמות הפאשיסטיות מלמעלה, שנועדו, בין היתר, גם להגן על אושיות המשטר הקפיטליסטי הישראלי.
הרי אם החרם על תוצרת ההתנחלויות יצליח והעובדים הפלסטינים יפסיקו לפקוד את מקומות העבודה שלהם בהתנחלויות – מעסיקים רבים יפסידו. לא במקרה נוצרה ברית לא-קדושה בין הממשלה להתאחדות התעשיינים נגד החרם על ההתנחלויות. לברית זו הצטרפה גם ההסתדרות בראשות עופר עיני. זו ברית המגינה על המשך הכיבוש, ההתנחלות והניצול של הפועלים הפלסטינים. הון, שלטון וכיבוש – יחד באימפריה הישראלית המתפוררת.
