מאת גבי שפר, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים. המאמר פורסם בעיתון "הארץ".
דברי השר גדעון סער על כוונתו לבחון את הטענות המופרכות של "אם תרצו" ולפעול נגד הטיה אקדמית אנטי ציונית כביכול, בעיקר בחוגים למדע המדינה באוניברסיטאות, הם עוד צעד חמור בהידרדרות התרבותית, הפוליטית והחינוכית בישראל.
יש לדחות מכל וכל את דברי סער על הגישה במחלקות למדע המדינה. יש עדיין אקדמאים רבים המנסים להגן על הממשל והחברה הישראלית, וגם על ערכי הדמוקרטיה הישראלית המידרדרת. מצד אחר, יש כמה סיבות לשתיקה הגוברת של האקדמאים בהקשר התרבותי, החברתי והפוליטי. רק אקדמאים מעטים אינם יראים להשמיע את קולם בביקורת חריפה על שקיעת החברה, הפוליטיקה והדמוקרטיה.
למעשה, מראשית ימי המדינה ועד עתה מידת השפעת האקדמיה על האידיאולוגיות של הזרמים הפוליטיים והמפלגות, מימין ומשמאל, על דפוסי השלטון, על ההסדרים המבניים והארגוניים של המערכת ועל קביעת המדיניות הפוליטית והחברתית – היתה מצומצמת. רק אקדמאים ספורים השמיעו ביקורת בפרהסיה והעלו הצעות לשינוי המצב. המצב הורע מאז הפסיד השמאל הפוליטי את כוחו ונעלם מהזירה החברתית הפוליטית, והימין הפוליטי השתלט על המערכת הפוליטית.
לא רק החברה הישראלית נעה לכיוון הימין הפוליטי ולחוסר עניין ומעורבות בפוליטיקה. גם אקדמאים רבים, ובכללם גם אלה החוקרים את החברה והפוליטיקה בישראל, נוטים לתמוך בתפישות המקובלות על הממשל הנוכחי ועל החוגים הכלכליים ובעלי ההון הקרובים לו. נטייה זו מתחזקת גם בשל אדישות וחוסר עניין כלפי מה שמתרחש במערכת החברתית והפוליטית – מה שקשור ביסודו להתגברות האינדיווידואליזם, הדאגה היתרה לענייני הפרט וחוסר הדאגה לכלל.
זאת ועוד, בגלל התלות החוקית והכספית של רוב האוניברסיטאות והמכללות, וכן של אקדמאים רבים, במוסדות השלטון, ובגלל המאבק המתמשך בעקבות תביעות הממשלה לרפורמות ארגוניות ופיננסיות במוסדות האקדמיים – נזהרים ראשי מוסדות אלה מביטוי התנגדות, ביקורת ומחאה על מעשי הממשל ומוסדותיו.
הדבר קשור גם למינוי של נשיאים, רקטורים, דיקנים, ראשי מכונים ואנשי מינהל במוסדות האקדמיים. מטעמים אידיאולוגיים ואינטרסנטיים, רוב האישים האלה אינם מביעים בפומבי ובקול רם ביקורת ומחאה חברתית ופוליטית.
בנוסף, הקמה והפעלה של מכוני מחקר בתחומים האסטרטגיים והביטחוניים, הנשלטים למעשה על ידי אנשי צבא משרתים ואנשי צבא בגמלאות, גורמות לפרסומים, ימי עיון וכנסים שאינם ביקורתיים די הצורך על המתרחש בתחומים חיוניים אלה.
בהשוואה לעבר, יש לאקדמאים ביקורתיים קושי להתבטא באמצעי התקשורת. בעוד בעבר היו אנשי אקדמיה כאלה יכולים לפרסם בקלות יחסית את דבריהם בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה, עתה הם נתקלים בקשיים לפרסם את דבריהם ברבים.
כל אלה גורמים ל"שיתוק" של אקדמאים ומוסדות אקדמיים רבים, דבר המאפשר לפוליטיקאים כמו סער לתקוף בלא הצדקה את כל האקדמאים, דבר שיחמיר עוד את הידרדרות הדמוקרטיה הישראלית.
