מאת ד"ר דני פילק, חבר בהנהלת רופאים לזכויות אדם, ושלומית אבני היא מנהלת מחלקת תושבים בעמותה. המאמר פורסם במוסף הכלכלי של "הארץ".
הדיון הציבורי על מערכת הבריאות נוטה להתרכז בטכנולוגיות החדישות ויכולתן לשפר את איכות חיינו ואף להאריך חיים. כך מוקדשת כל שנה תשומת לב נרחבת להחלטות "ועדת הסל" ולתרופות החדישות שנכללות או לא נכללות בסל.
ואולם מתברר שיש צעדי מדיניות שיכולים להאריך חיים ולשפר איכות חיים יותר מאשר חלק מהטכנולוגיות החדישות. כפי שהשכילו להבין בריטניה, קנדה, הולנד וארה"ב, מדיניות מכוונת לצמצום פערים בבריאות יכולה להאריך חיים לחולים מסוימים ב-3-4 שנים. לצערנו, ישראל, שבעבר הייתה חלוצה של רפואה חברתית, זנחה את הגישה החברתית לבריאות. זה מצער, אך לא מפליא במדינה שבה הממשלות מאמצות מדיניות שמגדילה פערים, מעמיקה את העוני וממסחרת את שירותי הרווחה.
חשוב להזכיר שקיימת אלטרנטיבה. הצעד המיידי המתבקש הוא אימוץ תוכנית לאומית לצמצום פערים בבריאות. בניגוד לתפישה הרווחת שרק מחלות הורגות בנו, הרי שהגורמים המרכזיים המונעים שנות חיים רבות ותורמים לחולי רב בקרב קבוצות חברתיות שונות בישראל הם הפערים החברתיים-כלכליים בחברה: הכנסה, השכלה, תעסוקה, וסביבת החיים שבה חי האדם. לפערים אלה מחיר אנושי כבד בדמות מוות ותחלואה.
כך, בישראל גוזרים פערים חברתיים על מקבלי קצבאות קיום מהביטוח הלאומי לסבול משכיחות סוכרת הגבוהה פי חמישה בהשוואה לאחרים, על אתיופים לסבול משכיחות סוכרת של קרוב לפי שלושה ויותר, על נשים ערביות למות ממחלות לב בשיעור גבוה ב-66.5% בהשוואה לנשים יהודיות, ועל תושבי הדרום לחיות בממוצע שלוש שנים פחות מתושבי תל אביב. בדומה למדינות אחרות, נדרשת בישראל הצהרה אמיצה של רה"מ כי פערים בבריאות הם בעיה לאומית שנדרשים לה כל משרדי הממשלה, וכי המחויבות לצמצום פערים בבריאות היא מחויבותו לא רק של משרד הבריאות, אלא של הדרג הפוליטי הבכיר.
על משרד הבריאות להוביל מהלך לגיבוש, ביצוע ומעקב אחר התוכנית תוך שיתוף פעולה עם משרדי ממשלה נוספים. בבריטניה לדוגמה, כוללת התוכנית הלאומית לצמצום פערים בבריאות צעדים לא רק בתחום מערכת הבריאות, אלא גם בהקשר לצמצום היקף העוני בקרב ילדים ושיפור הישגים לימודיים של תלמידי בית ספר מבתים עניים. כמו כן, יש להציב יעדים כמותיים ומוגדרים בזמן לצמצום פערים בבריאות, לקבוע לצורך כך תקציב ייעודי, לאסוף מידע משווה בין קבוצות אוכלוסייה ולדאוג לפרסם נתונים אודות פערים והנעשה כדי לצמצמם באופן שקוף וגלוי לציבור.
מצער ומדאיג שישראל לא אימצה עד כה תוכנית לאומית לצמצום פערים כשם שעשו מדינות אחרות, חלקן לפני עשור ויותר. באחרונה פרסמו חמישה ארגונים – רופאים לזכויות אדם, מרכז אדוה, האגודה לזכויות האזרח, אגדות הגליל-האגודה הערבית הארצית למחקר ושירותי בריאות וטנא בריאות – לקידום הבריאות של יוצאי אתיופיה – מסמך בשם "לצמצם היום את פערי המחר – יעדים לצמצום פערים בבריאות". המסמך מציג נתונים מדאיגים על פערים בבריאות ומציג דרישה ברורה לפעול כאן ועכשיו למען תוכנית לאומית לצמצום פערים בבריאות. נייר עמדה זה נכתב מתוך הבנה ודאגה כי יש בפערים ההולכים ומעמיקים בבריאות כדי לאיים לא רק על בריאותם של פרטים, אלא גם לתרום לערעור חוסנה החברתי הרעוע ממילא של החברה בישראל.
