לא במקרה גדל מספר העשירים בישראל

מאת אפרים דוידי

    המשבר הקפיטליסטי, שהחל לפני כשלוש שנים בארה"ב וטרם הסתיים, דווקא היטיב עם מגזר אחד: העשירים. הם צלחו את 2009 בצורה מרשימה, והיקף העושר שברשותם עלה במידה משמעותית. כך עולה מנתונים שאספה חברת קאפג'מיני עבור בנק ההשקעות האמריקאי מריל לינץ', ואשר פורסמו בהרחבה בשבוע שעבר. אין זה מפתיע, שישראל היא המדינה השלישית בעולם בשיעור הזינוק של מספר המיליונרים. במהלך שנה אחת נוספו בארץ 2,519 מיליונרים חדשים, כך שמספרם גדל ב-43% – מ-5,900 ב-2008 ל-8,419 בסיומה של 2009.

    מריל לינץ' מגדירים מיליונר כמי שיש לו מיליון דולר פנויים, המושקעים בניירות ערך או בנדל"ן להשקעה.  בארה"ב ישנם 3.1 מיליון מיליונרים, המהווים את הריכוז הגדול ביותר של מיליונרים במדינה אחת. אולם מתברר, כי המיליונרים באזור אסיה והאוקיאנוס השקט, אשר ספגו מכה חזקה במיוחד ב-2008, מובילים את התאוששות ההון בשנת 2009.

    מספרם של המיליונרים בעולם, לפי חישובי הבנק האמריקאי, הסתכם ב-10 מיליון, והם החזיקו נכסים בהיקף של 39 טריליון דולר (39,000 מיליארד דולר) – גידול חד של 19% ביחס ל-2008, שהחזיר אותם לרמות העושר של ערב המשבר הקפיטליסטי הגלובלי.

    וישנם גם מולטימיליונרים, שלכל אחד מהם יש יותר מ-30 מיליון דולר זמינים. בישראל, נכון לסוף 2009, היו 83 מולטימיליונרים. בעולם נמנו כ-90 אלף מולטי־מיליונרים – רובם אמריקאים, כמובן.

    כיצד מדינה קטנה כמו ישראל מצמיחה מספר כה גדול, יחסית, של מיליונרים ותוך זמן קצר כל כך? כל עובד בישראל יכול להשיב בבטחה לשאלה זו: עשרות שנים של קשר הדוק בין הון לשלטון, ביססו מעמד של בעלי הון מתעשרים ושלטון הפועל לטובתם. לממשלה יש יעד מוצהר של מקסום רווחים עבור 8.5 אלפי המיליונרים מהווים רק כ-0.1 אחוז מהאוכלוסייה, ועבור 83 המולטימיליונרים, שהם לא יותר מ-0.01 אחוז מכלל תושבי ישראל. מקסום הרווחים נעשה על גבם של העובדים. כך שככל שחלקם של השכירים בעוגת ההכנסות הלאומית יורד – כך גדל מספר המתעשרים.

    לפי נתונים שפרסם מרכז אדוה ערב ה-1 במאי האחרון, ב-2009, חלקם של המעסיקים בעוגת ההכנסה הלאומית גדל, בעוד שחלקם של העובדים הצטמק: חלק המעסיקים גדל מ-15% ב-2008 ל-17% ב-2009. לעומת זאת, חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית נסוג ל-60%, לעומת 62% ב-2008. מרכז אדוה מציין, כי המשבר הקפיטליסטי העולמי של 2008-2009 פגע בעובדים יותר מאשר במעסיקים.

    בראייה ארוכה יותר, המתייחסת לעשור 2000-2009, למרות התנודות, הרי בסיכומו חלקם של המעסיקים בהכנסה הלאומית עלה מ-14% ל-17%.

    באותו עשור, חלקם של העובדים ירד מ-66% מההכנסה הלאומית ל-60% ב-2009.

    על אי-השוויון הגדל בחלוקת ההכנסה הלאומית אפשר לעמוד גם מהנתונים הבאים: בין השנים 2000 ל-2009, גדל סך ההכנסה הלאומית בשיעור של 30%. אך באותה תקופה ממש, ההכנסה הכולל של העובדים גדלה רק ב-17%. ואילו הכנסתם הכוללת של המעסיקים גדלה ב-59%. ביטוי נוסף לאותה תופעה הוא הגידול בתוצר לשעת עבודה ב-7.3% במגזר העסקי, בעוד שהתמורה לעבודה (השכר) ליחידת תוצר ירדה ב-7.8%.

    בעוד שהעובדים לא פוצו על עליית הפריון, המנהלים גרפו לעצמם משכורות גבוהות יותר. ב-2009, עלה שכר המנכ"לים בחברות הבורסאיות ב-9% ועמד בממוצע על 2.54 מיליון שקל לשנה, שהם 212 אלף שקל בחודש.

    בסיכומי העשור 2009-2000, השכר הריאלי הממוצע בישראל ירד בשיעור של 4%. ב-2009, השנה בה עלה השכר של מנכ"לי החברות ב-9%, ירד השכר הריאלי ב-3%.

    סמוך לפרסום ממצאי מרכז אדוה, פרסם גם בנק ישראל מחקר, בו נטען כי "העוני בקרב משקי בית עם לפחות מפרנס אחד התרחב מאוד בעשור האחרון". מהטבלאות שפורסמו באתר הבנק, ניתן לתרגם את צמד המילים "התרחב מאוד" למושגים ברורים יותר: שיעור העוני בקרב העובדים הוכפל בעשור האחרון(!), בעוד שהתוצר לנפש עלה ב-40 אחוזים.

     אפילו בנק ישראל, שומר החומות של האורתודוקסיה הניאו-ליברלית, הגיע למסקנה, כי מעמדם של העובדים העניים בשוק העבודה מעורער ופגיע, והם מתקשים לשמור על זכויותיהם. רבים מהעובדים העניים משתכרים פחות משכר המינימום, ומעסיקיהם אינם מקיימים את חוקי העבודה.

    בנק ישראל מוסיף, כי לאי-קיום חוקי העבודה אחראית גם הממשלה, שאינה מעסיקה מספר הולם של מפקחי עבודה. בדו"ח שפרסם ארגון המדינות הקפיטליסטיות הגדולות לגבי ישראל נמצא, כי מספר המפקחים, העוסקים באכיפת חוקי העבודה, אינו מגיע אפילו לרבע מהתקן שנקבע. תחקיר שערך עיתונאי ב"גלובס" מצא, כי יש להוסיף 210 פקחי עבודה, כדי להגיע לרמה המקובלת בעולם הקפיטליסטי. מספר גבוה באלפי אחוזים ממספר הפקחים היום.

    וכך, בקשר גלוי וברור, בעוד שמספר המיליונרים גדל במהירות, שיעור העוני בקרב העובדים בישראל הוכפל תוך 10 שנים. לכך יש להוסיף, כי רבים מהעובדים העניים הם ערבים ונשים. גם להתפתחות זו אחראית מדיניות הממשלה, המפקירה את העובדים העניים ואינה דואגת שמעסיקיהם ישלמו להם לפחות שכר מינימום וזכויות בסיסיות כמו דמי נסיעה, דמי חופשה ודמי מחלה.

 ומה הצפי לשנים הקרובות? בהנחה שמדיניות הממשלה תישאר ניאו-ליברלית קיצונית, סביר להניח, כי חלקם של העובדים בהכנסה הלאומית ימשיך להצטמצם, מספר המיליונרים יגדל, ובמקביל יגדל גם מספר העובדים העניים.