מאת ג'יימס סאג'ט
האסיפה הלאומית של ונצואלה אישרה ב-17 ביוני תיקונים לחוק הרפורמה הקרקעית, שאושר עוד בשנת 2001. מטרת התיקונים היא להרחיב את מספר האיכרים חסרי הקרקע הזכאים לחלקת קרקע לעיבוד חקלאי, וגם לחזק את יכולת המדינה להגדיל את ייצור התוצרת החקלאית באמצעות עיבוד של אחוזות שוממות.
העקרון המרכזי של השלב הנוכחי ברפורמה האגררית הוא העקרון הסוציאליסטי, נאמר בחוק, ועקרון זה קובע, כי הקרקע היא למעבדיה.
עקרונות הרפורמה המחודשת
בחוק המקורי משנת 2001, הוגדרה המטרה של חיסול האחוזות הגדולות, הלטיפונדיות, ושל חלוקת הקרקעות שלהן לאיכרים עניים. מטרת הרפורמה החדשה היא לשים קץ לנוהג של החכרת עיבוד הקרקע לצד שלישי. קיומם של לטיפונדיות, מצד אחד, ושל פועלים חקלאיים, מצד שני, נאמר בחוק החדש, "מנוגד לצדק, לשוויון, לאינטרס הציבורי ולשלום החברתי באזורים החקלאיים".
תושבים, או קבוצות של תושבים, שעבדו כאריסים בשטחים פרטיים במהלך שלוש שנים ויותר, יקבלו עדיפות מיוחדת בקבלת חלקות קרקע מידי המכון הלאומי לקרקעות, האחראי להחרמת הקרקעות ולהעברתן לאיכרים העניים. מועצות קהילתיות, מועצות איכרים וכל ארגון קולקטיבי אחר, נקבעו בחוק החדש בין קבוצות האנשים המוכרות כרשאיות לתפוס קרקע פרטית באופן חוקי. לקבוצות אלה שמורה הזכות לניהול עצמי ולניהול משותף של קרקעותיהן ולהשתתפות בתיכנון אסטרטגי, דמוקרטי ומשתף של פיתוח מאוזן ובעל כושר חיות של אזורי הכפר.
החוק החדש אוסר על פינוי איכרים מקרקע שהייתה בחזקתם או שהם עיבדו אותה כאריסים בעת חקיקת החוק. איכרים אשר לאחר אישור החוק יתפסו חזקה בקרקע במטרה לעבדה, ויזכו בהכרה – יהיו מוגנים גם הם, אלא אם כן המכון הלאומי לקרקע יקבע שחזקתם אינה חוקית או אינה מוצדקת, ואז הם יפונו.
במסגרת החוק החדש, שונתה ההגדרה של לטיפונדיה. אם בחוק המקורי נקבע, כי לטיפונדיה היא כל אחוזה, ששטחה עולה על 5,000 הקטאר (50 אלף דונם). בחוק המעודכן נקבע, כי לטיפונדיה היא כל אחוזה, ששטחה גדול מהממוצע באותו אזור, או שהייצור החקלאי שלה נופל מ-80% מכושר הייצור שלה. כושר הייצור נקבע בהתאם למדיניות ולתוכניות של המוסדות הממשלתיים, בהתחשב בתנאיי האזור ובתפקיד החברתי של הקרקע.
כבר בחוק הראשון נכתב, כי אחת ממטרותיו היא להפוך את ונצואלה ממדינה התלויה בייצוא נפט ובייבוא מזון, למדינה המספקת את צרכיה במזון ובעלת כלכלה מגוונת. בחוק המעודכן הוסיפו לכך, שהמדינה תעניק עדיפות לאיכרים, שיש להם הרצון והגישה לייצור חקלאי, ההולם את התוכניות האגרריות של המדינה.
במטרה להגדיל את הלחץ על הבעלים של אחוזות גדולות, תובע החוק המעודכן, כי להוכחת הבעלות הפרטית יוצגו כל המסמכים הנדרשים, לרבות אלה שהוציאו המכון הלאומי לקרקע, מוסדות ממשלתיים, הצבא או הכתר הספרדי.
מריו איסיאה, חבר האסיפה הלאומית, אמר במסיבת עיתונאים שעסקה בחוק החדש, כי הוא יוצר תשתית חוקית לארגון מחדש של הקרקע, כך שתשמש ליצור מזון, אשר יספק את צרכיה של ונצואלה בטווח הבינוני והארוך, ולא רק כמקור להתעשרות בודדים על חשבון הרס הסביבה וניצול של האיכרים.
התגובה לטענות המתנגדים
הטענה העיקרית של מתנגדי הרפורמה היא – שזו פוגעת בזכות הקניין הפרטי, המוגנת בחוקה. העמדה של הממשלה, המבוטאת גם בחוק החדש, אינה שוללת קניין פרטי, אך קובעת, כי המדינה תקבע סייגים וחובות על הרכוש, במטרה שהוא ישרת את האינטרס הציבורי הכללי.
סעיף 15 בחוק החדש שב וקובע תשלום פיצויים הוגנים לכל אלה שרכושם מופקע. פיצויים כאלה כבר שולמו בשנים 2009-2001, במהלך הפקעתם של 25 מיליון דונמים מבעליהם הפרטיים והעברתם לאיכרים חסרי קרקע או לחוות ממשלתיות ומכוני מחקר.
אך למרות תשלום הפיצויים, בעלי הלטיפונדיות ממשיכים בהתנגדותם לרפורמה הקרקעית. עוד ב-2002, שנה לאחר חקיקת החוק המקורי, ארגנו מתנגדי החוק, ובעיקר העילית של העשירים, שבאופן מסורתי שלטה בארץ עד לבחירתו של הנשיא הוגו צ'אבס ב-1998, הפיכה צבאית.
לכך יש להוסיף, כי בעשור שחלף מאז חקיקת חוק הרפורמה הראשון, רצחו שכירי חרב לפחות 225 מנהיגים של איכרים חסרי קרקע, שארגנו את התפיסה של קרקעות של אחוזות גדולות ואת העברת הבעלות על חלקות הקרקע לאיכרים.
למרות שברור, שבעלי האחוזות הם שעומדים מאחורי מעשי הרצח, עד כה איש מהם לא הורשע. ההסבר למצב זה טמון בפיקוח ההדוק המסורתי, שממשיכים לקיים בעלי אחוזות על בתי המשפט ועל יחידות הצבא באזוריהם.
הרציחות דרבנו כמה ארגוני איכרים גדולים, התומכים בממשלת צ'אבס, לארגן מיליציות חמושות להגנה עצמית, לערוך הפגנות מחאה, ולתבוע פעולה נמרצת יותר של הממשלה, שתוביל להרשעת הרוצחים ולהגנת האיכרים חסרי הקרקע, היוצאים נשכרים מהרפורמה.
לכן יידרשו אמצעים וצעדים נוספים מצד ממשלת צ'אבס, כדי להבטיח שהרפורמה הקרקעית המעודכנת אכן תבוצע ותשיג את מטרותיה.
המקור: אתר Znet
