מאת אפרים דוידי
ועדת הכספים של הכנסת אישרה בשבוע שעבר לקריאה שנייה ושלישית את הארכת הוראת השעה, הקובעת מתכונת דו-שנתית לתקציב המדינה לשנים 2011-12. הוועדה אישרה את הצעת החוק ברוב של שבעה תומכים מסיעות הקואליציה מול שלושה מתנגדים מסיעות האופוזיציה.
לפני ההצבעה התחדש הוויכוח סביב הוספת "עתודה כספית" של 1.5 מיליארד שקל, שחלוקתם תיקבע על ידי הוועדה והעומד בראשה, ח"כ משה גפני (יהדות התורה). היועץ המשפטי של האוצר, עו"ד יואל בריס, אמר שהתוספת נועדה להתמודד עם החששות לגבי היכולת של הממשלה לתת תחזית יעילה ל-2012. הייתכן שה"קופה הקטנה" שבידי ח"כ גפני היא הסיבה לשינוי הפתאומי בעמדתו ולתמיכתו בתקציב דו-שנתי?
תקציב דו-שנתי, מדוע?
מדוע הונהג בישראל תקציב דו-שנתי? הרי בשום מדינה אין תיקצוב מלא, של כל הסעיפים, לשנתיים או יותר. בכמה ארצות, שבהן נהוג תקצוב רב-שנתי (להבדיל מתקציב רב-שנתי), כמו הולנד ופינלנד, כוללים בתקציב רק כ-80% מהוצאות הממשל המרכזי, אך בלי לקבוע מסמרות באשר לחלוקה הפנימית בין המשרדים: את זאת קובעים במהלך הדיון הפרלמנטרי השנתי. ישנן ארצות, כמו אנגליה, שבהן קובעים תקרות הוצאה תלת-שנתיות לגבי 50 עד 60 אחוזים מסעיפי ההוצאה, אך תוך בדיקה שנתית של ההוצאה.
לפי ממצאי מרכז אדוה, בשום מקום לא נעשה שימוש בהליך האישור השנתי של התקציב כדי לאשר תקציב דו-שנתי, וזאת ללא כל שינוי במערך המוסדי של מנגנון הממשל. בכל מקום בו הונהג תקציב רב-שנתי, הדבר נעשה לאחר שינויים, לרבות שיפור בתשתיות הסטטיסטיות, המאפשרות חיזוי כלכלי רב-שנתי.
ראש הממשלה ושר האוצר מבקשים להסתמך על התקדים של "התקציב הדו-שנתי 2010-2009". אלא ששנת 2009 הייתה שנה של בחירות וחילופי שלטון, ולא שנה של הליך תקצוב רב-שנתי מסודר. היה זה תקציב שתוקפו 17 חודשים.
אז מדוע מתעקשים ראש הממשלה ושר האוצר לשנות מסורת של יותר מ-60 שנות תקציב שנתי ולקבוע שהתקציב הוא דו-שנתי?
קודם כל, המהלך המוצע הוא אנטי-דמוקרטי. אין זה מפתיע, שממשלה הנוקטת במדיניות אנטי-דמוקרטית בתחומי חיים רבים, נוהגת כך גם במדיניות הכלכלית. ככל שיהיו פחות דיונים על התקציב ויעדיו, פחות ידברו על המדיניות הכלכלית החברתית הניאו-ליברלית של הממשלה, או על המשך השקעות העתק בכיבוש.
לדברי ד"ר שלמה סבירסקי, המנהל האקדמי של מרכז אדוה, "יש לראות במהלך של ראש הממשלה ושר האוצר ניסיון שקוף להדיר את הכנסת והציבור מהליך עיצוב התקציב ולהעצים עוד את משרדי ראש הממשלה והאוצר. אנו סבורים כי תקציב שכזה אינו מתאים לישראל. בוודאי שלא בעת הזאת, כאשר בעולם הרחב שורר עדיין אי ביטחון רב באשר להתפתחויות הכלכליות בעתיד הקרוב, וכאשר בישראל ובאזור הסובב אותה המצב המדיני והביטחוני נזיל מאוד".
לכך יש להוסיף את התבטאותו המדאיגה של ראש אגף התקציבים באוצר, לפיה תקציב דו-שנתי "ייצר לנו גמישות תקציבית באמצעות הכנסת גמישות להחלטות הממשלה ולחקיקת הכנסת: החלטות הממשלה לא יחייבו אותנו באופן מלא, אלא רק באופן חלקי. למשל, תהיה לנו זכות להקטין בשנה מסוימת קצבה מסוימת ב-5% – כדי לשחרר לנו עוד 5% מההוצאות בתקציב לשינוי בסדר העדיפות השנתי". במלים אחרות, אגף התקציבים יתפוס את מקומה של הכנסת בעיצוב התקציב, ובייחוד בעיצוב המדיניות החברתית.
כך, בעקבות התקציב הדו-שנתי, הציבור לא יוכל לפקח על התקציב, על יעדיו, ועל אופן חלוקתם של כ-670 מיליארד שקל – המסגרת המוצעת לתקציב הדו-שנתי הבא.
יש מי שמפקח על התקציב
אבל התקציב הדו-שנתי קיבל תמיכה דווקא מ…ארה"ב. בביקור שקיים בתחילת החודש בישראל, הביע סגן שר האוצר האמריקאי ניל וולן תמיכה במהלכי הממשלה. וולן נועד עם נגיד בנק ישראל, פרופ' סנטלי פישר (שהוא אזרח אמריקאי), עם ראש הממשלה (אף הוא אזרח אמריקאי), עם שר האוצר ועם בעלי הון מקומיים. בכל מקום הוא שב והדגיש, כי "ארה"ב תומכת במהלכים המוניטריים והפיסקליים, שישראל נוקטת". קרי: ייתכן שלאובאמה יש אי-אלו חילוקי דעות עם נתניהו בנושאים מסוימים – אבל המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה הימנית בישראל מקובלת על הממשל הדמוקרטי בארה"ב.
וולן דן עם פישר ועם שר האוצר שטייניץ בתקציב וביעדי ההוצאות של הממשלה, כולל הצבאיות, ואמר לעיתונאים, כי "אין חלוקי דעות בין ישראל לארה"ב בנושא".
סליחה: "אין חילוקי דעות"?! האם יעלה על הדעת ביקור של שטייניץ בארה"ב ופגישה עם הצמרת הכלכלית שם לגבי התקציב הפדרלי, שבסיומם ימסור שטייניץ לעיתונאים, כי "שר האוצר הישראלי בדק את נתוני התקציב האמריקאי וסיכם עם מארחיו, שישראל תומכת ביעדי התקציב של ארה"ב"?
כפי שאפשר היה להניח, וולן מצדד גם בתקציב הדו-שנתי, לגביו אמר, כי "הרעיון עוזר לחזק את ביצועי הממשלה". אגב, בארה"ב עצמה אין תקציב דו-שנתי.
בביקורו נתן וולן פומבי לנוהל הקיים זה שנים רבות, במסגרת קשרי התלות של ישראל במעצמה הקפיטליסטית מספר אחת. מדי שנה (כל עוד התקציב היה שנתי), נסעו פקידים בכירים של האוצר אל מחלקת המדינה בארה"ב, כדי לקבל את אישורה להצעת התקציב. זאת, עוד בטרם חברי הכנסת אישרו את התקציב. הניסיון לימד, כי ברשויות הממשל בארה"ב מועסקים פקידים, שכל תפקידם – לפקח ולעקוב אחר המדיניות הכלכלית והחברתית של ממשלת ישראל, כולל מדיניותה התקציבית.
שאלה: האם וולן דחק במארחיו הישראלים להחיש את הפרטת חברת החשמל – כפי שנהגה לעשות שרת החוץ לשעבר של ארה"ב, קונדוליסה רייס?
