כבוד בית המשפט,
איך לקרוא את החלטת בית המשפט בנוגע ל"שחרור בתנאים מגבילים" של 12 המורחקים? איך להבין את ההחלטה, "חסרת התקדים" על-פי עורכי הדין המנוסים שלנו, של שופטת בית המשפט השלום אילתה זיסקינד? איך לנתח ולפענח את חתימתו של שופט בית המשפט המחוזי נעם סולברג על תנאים כמעט זהים?
אבל ראשית, תקציר השתלשלות העניינים…
לפני מעט יותר מחודש, ב-14 במאי, השתתפנו בהפגנה בשייח ג'ראח. ההפגנה הזאת התקיימה יומיים אחרי שאלפי מפגינים-חוגגים השתוללו ב"מרחב הבתים בשכונה במהלך "יום ירושלים". בשירים, בריקודים, חמושים בדגלים ובנשק, הם הוכיחו שוב מי לדעת המשטרה הוא בעל הבית במקום אליו אנחנו לא מורשים להגיע כבר כמה חודשים. הפעם, חלקנו חצה את הכביש והחל ללכת לעבר הבתים. לא ביקשנו הרבה – רק להגיע לאותו מקום בו הורשו מפגיני הימין להשתולל יומיים קודם. הדרך נחסמה כמובן על-ידי המשטרה. מחסומי ברזל ושוטרי יס"מ הבהירו ששוב אנחנו לא מורשים לעבור, שמעבר שלנו יחשב להפרה של הסדר הציבורי. התיישבנו על הכביש. כעבור כמה דקות והכרזה במגאפון החלו השוטרים לפנות אותנו בכוח ואלימות. לאחדים נשברו עצמות, עשרה מאיתנו ישבו סופשבוע במעצר (ומאות חיכו במוצאי אותה שבת לשחרורנו על שפת בית המשפט).

שלושה דיונים ו-15 יום אחר כך נתנה כבוד השופטת זיסקינד את החלטתה בדבר התנאים לשחרור בערבות:

"א. ייאסר על כל אחד מהמשיבים ליטול חלק בתהלוכה או בהפגנה שלא קיבלו רישיון והקשורה לאירועי שייח ג'ראח, באופן שהפרת איסור זה, לרבות הפרת תנאי הרישיון, תהווה הפרה של תנאי השחרור על כל המשתמע מכך. תוקפם של תנאי שחרור אלה יהיה למשך 5 חודשים.

ב. ייאסר על המשיבים להיכנס במשך 5 חודשים למתחם הבתים שבמחלוקת בשכונת שייח ג'ראח, אלא אם יינתן היתר לתהלוכה או להפגנה בתוך מתחם זה,  ובכפוף לתנאי ההיתר ולזמנים שייקבעו בו, הפרת איסור זה יהווה הפרת תנאי השחרור".

עד כאן התקציר. את מה שכתבה כבודה צריך להבין. המשטרה ביקשה שלושה חודשי הרחקה, השופטת פסקה חמישה. המשטרה ביקשה להרחיק אותנו מההפגנות – השופטת אסרה עלינו להיכנס ל"מתחם" בכל זמן (אין להתבלבל מהכאילו הסתייגויות "שלא קיבלו רישיון" או "אלא אם יינתן היתר" – הפעולות שלנו בשכונה אינן דורשות רישיון, ומן הסתם אינן מקבלות היתר. בקיצור, אסור להשתתף). אבל הדבר החמור ביותר, אולי, והחושף את כוונת ההחלטה הוא זה: אסור למורחקים להשתתף בשום מחאה ציבורית שקשורה לשייח ג'ראח. כן, גם אם היא מתרחשת בתל אביב או בחיפה.

כבוד השופטת זיסקינד התעלמה בהחלטתה מכל טענה עקרונית שהעלו עורכי הדין שלנו. היא לא התייחסה לכך שהמשטרה מנעה מאיתנו לקיים התכנסות שכבר הוכרע בעבר שהיא חוקית. היא לא התייחסה לטענה שהמשטרה אוכפת בצורה מפלה ועקבית דין אחד לפלסטינים ושמאלנים ודין אחר לאנשי ימין. היא לא ענתה לשאלה: סדר של איזה ציבור בדיוק אנחנו עלולים להפר – של עשרות המשפחות הפלסטיניות שצועדות איתנו ומזמינות אותנו, או של אותם נציגי עמותת מתנחלים? לא התעמתה לא הפריכה או סתרה, התעלמה כליל. מעבר לכך, היות ומדובר "רק" בדיון בתנאי שחרור, סירבה השופטת להידרש לחומר הראיות. אבל זה לא הפריע לה לקבל את גרסת המשטרה, שלפיה כל 12 החשודים השתתפו בהתפרעות וחסמו כבישים.

כבוד השופטת גם לא ראתה את השקרים השקופים שהוצגו לה על ידי עורך הדין של השוטרים. הרבה דוגמאות יש, אבל הנה, למען הקיצור, שתיים מהן, ישר מתוך כתב האישום:

"כתבי האישום מייחסים לכל אחד מהמשיבים בנפרד השתתפות בהתפרעות האלימה, בכך שנטלו בה חלק פעיל בישיבה על הכביש (…)". כבודה, אני רק שאלה – התפרעות אלימה או ישיבה על הכביש? איך יכול מי שיושב ומשלב ידיים ורגליים עם זה שיושב לצידו, על-פי עדויות השוטרים, באותו זמן ממש, להתפרע באופן אלים? התובע המשטרתי לא מצמץ כשאמר לשופטת שחסמנו את דרך שכם. כשהצגנו את הווידיאו המשטרתי שמראה בבירור שדרך שכם נותרה פנויה כל זמן האירוע, הפטירה כבודה משהו על כך שאיננו מצפים מבית המשפט להיכנס לכל פרט ולאמת בין הגרסאות כרגע.

צריך לחשוף את הציר שנהיה יותר ויותר ברור: בתחילה פוסק בית משפט בישראל שזכות הקניין (הקושאן הטורקי של עמותת שמעון אינטרנשיונל) עולה על מדיניות בת עשרות שנים, ששוללת מעשרות אלפי פלסטינים את אותה זכות בדיוק. ואז משפחות מפונות. מפגינים נדחקים ונעצרים. בית המשפט פוסק שההפגנות חוקיות. המשטרה ממשיכה לחסום, בניגוד לפסיקה, את המפגינים בדרכם אל "מתחם הבתים". המשטרה ("משטרת ישראל ביתנו", נכתב על אחד השלטים) מכה ועוצרת. בית המשפט משחרר אותנו ב"ערבות תחת תנאים מגבילים". מאוד מאוד מגבילים.

צריך לדעת: כל ההגבלות המוטלות עלינו נובעות מהמסוכנות המיוחסת לנו, מהסכנה שנשקפת מאיתנו לסדר הציבורי. אפשר לגחך על כך ("אל תשאלו איזה עבר יש לי", אמר אחד מאיתנו בחדר המעצר הקטן שתחת בית המשפט, "פעם חניתי באדום לבן"), ואפשר אולי לאחל לעצמנו שכל עוד ה"סדר הציבורי" הוא מונח שמכסה על כיבוש, הפרדה ואפליה (אפרטהייד בלעז) ופגיעה בזכות המחאה וההתנגדות, נדע לגדול ולהגיע לממדי האיום שכבר מיוחס לנו. מול רוח רעה ומציאות מאיימת חשוב לזכור: המאבק בשייח ג'ראח הוא מאבק בכיבוש. המאבק בכיבוש הוא מאבק על דמוקרטיה ושוויון.

אה, כן, נותר עניין הערעור. כבוד השופט סולברג התאים את תקופת ההרחקה לדרישתה המקורית של המשטרה, שלושה חודשים. כל ההגבלות נותרו בעינן. סולברג, כזיסקינד, לא מצא לנכון לבחון את הראיות בתיק, אבל הרשה לעצמו לקבל את גרסת המשטרה לפיה היתה התפרעות