מאת תמר גוז'נסקי
ב-9 ביוני אישרה מועצת הביטחון החלטה, רביעית במספר, בדבר הטלת עיצומים על אירן. בהטלת הסנקציות תמכו כל חברות מועצת הביטחון, פרט לברזיל ותורכיה, שהתנגדו. אירן כבר הודיעה, שלמרות ההחלטה, בכוונתה להמשיך בתוכנית הגרעין שלה.
הפרשנים ברובם מתייחסים להחלטת מועצת הביטחון במשיכת כתף, בציינם, כי יהיה קשה ביותר ליישם את העיצומים שהוטלו על אירן.
נשאלת השאלה: אם ההחלטה של מועצת הביטחון מוגדרת כחסרת שיניים, מדוע לא אימצו ארה"ב ושותפותיה את ההסכם, עליו חתמו אירן, תורכיה וברזיל, ולפיו אירן, בתיווכה של תורכיה, תעביר כמחצית מכמות האורניום המועשר שברשותה להמשך העשרה במדינה אחרת? הרי דחיית ההסכם עם ברזיל ותורכיה משמעה, שאירן ממשיכה להחזיק בכל הכמות של האורניום, שכבר העשירה, למרות העיצומים.
אם המטרה האמיתית של ממשל אובאמה הייתה, כפי שהכריז, צמצום של הייצור ושל המלאי של נשק גרעיני בעולם, הוא היה מאמץ את ההסכמה האירנית-תורכית-ברזילאית, לפחות כצעד ראשון של אירן להגבלה עצמית בתחום הפיתוח הגרעיני. לכן מתבקשת המסקנה, כי לממשל אובאמה ישנם שיקולים אסטרטגיים אחרים, הדוחפים אותו להחרפת העימות עם אירן.
בריאיון שנתן בשבוע שעבר לדוד גוזמן, ציין פרופ' נועם חומסקי, כי אירן מוצגת כאיום, לא משום שהיא אכן מאיימת על שלום העולם, אלא משום שהיא מסרבת להישמע לפקודותיו של ממשל ארה"ב. להשוואה: ישראל, הודו ופקיסטן, השוכנות באותו איזור של העולם, ואשר יש ברשותן נשק גרעיני וטילים לשאתו, אינן מוצגות כאיום מסיבה אחת בלבד: הן ממלאות בקפדנות את הפקודות של הממשל האמריקאי ומשתפות עמו פעולה ככל שהוא דורש.
ממשל אובאמה עצמו, שכינס לאחרונה ועידה לצמצום מאגרי הנשק הגרעיני, פועל במקביל להקמת בסיס נשק גרעיני באי דייגו גרסיה שבאוקיאנוס ההודי. בסיס הצי האמריקאי עומד לקום באי, אשר גיאוגרפית שייך לאפריקה, שכבר הוכרזה אזור נקי מנשק גרעיני. אך כפי שמציין חומסקי, ארה"ב מצפצפת על עמי אפריקה, ומציידת את הבסיס הימי בדייגו גרסיה בצוללות נושאות נשק גרעיני ובמטוסים לצורך משימות הפצצה של מדינות במזרח התיכון ובמרכז אסיה, לרבות אירן.
במילים אחרות, ממשל אובאמה אינו מסתפק בהטלת עיצומים על אירן, אלא ממשיך בהכנות הצבאיות למתקפה צבאית. חומסקי מזכיר, כי בשבוע שעבר הכריז ממשל אובאמה, כי הוא שיגר לאותו אי גם פצצות חודרות בונקרים, ההרסניות ביותר מסוגן, שאף הן נועדו לתקיפת אירן.
כזכור, הצבא הישראלי עשה שימוש בפצצות אמריקאיות חודרות בונקרים במלחמת לבנון השנייה, וזאת כשדה ניסוי בתנאיי קרב של אותה פצצה אימתנית. אך אם ישראל עשתה שימוש בפצצות כאלה, משמעות הדבר שפצצות כאלה מאוחסנות אצלה, ולא רק באי דייגו גרסיה.
ההכנות הנמשכות לתקיפה צבאית של אירן בידי ארה"ב ו/או שלוחיה, מטילות צל כבד על ההחלטה של ועידת הגרעין בניו-יורק בדבר כינוסה ב-2012 של ועידה מיוחדת לדיון בהפיכת המזרח-התיכון לאזור חופשי מנשק גרעיני. צעד כזה, שרק ישראל מתנגדת לו בגלוי, עשוי לשרת היטב את האינטרס של כל עמי האזור במניעת חימוש גרעיני, כולל של אירן. שום עם, כולל העם האירני, לא יפיק תועלת מהצטיידות בנשק גרעיני, שעלולה להוביל לשואה גרעינית.
אך כאן נכנסת לתמונה הצביעות הישראלית-אמריקאית: כאשר ישראל הרשמית טוענת מזה יובל שנים, כי עליה להצטייד בנשק גרעיני "נוכח האיומים הנשקפים לה", היא זוכה להבנה מלאה מצד הממשל האמריקאי. אך כאשר אירן מצביעה על האיומים הגלויים הנשקפים לה מצד ארה"ב ושותפותיה, תובעים ממנה ממשל אובאמה ומועצת הביטחון להיכנע לעיצומים ולחדול מתוכניותיה.
דווקא תרגיל ההגנה מפני פגיעת טילים, שבוצע לאחרונה בישראל, חייב לעורר כל אזרחית ואזרח בישראל לפעולה לחיסול הנשק הגרעיני בישראל ובמזרח-התיכון כולו.
