מאת ד"ר ניב גורדון. הטור פורסם באתר "העוקץ".
פיקניק הפרידה שערכנו לעזרא נאווי ערב כניסתו לכלא בעבור מחאה לא אלימה, נושא עימו מסר חדשני למרבית הפיקניקים הישראליים. פיקניקים, בדומה לכמעט כל דבר אחר בישראל, הם לעיתים קרובות בעלי אופי פוליטי. עוז שלח הדגיש נקודה זו באוסף הסיפורים הקצרים שחיבר:“Picnic Grounds” . באחד הסיפורים הוא מתאר כיצד פרופסור להיסטוריה לקח את משפחתו לפיקניק בחורשת אורנים שקטה הממוקמת בסמוך לשכונה הירושלמית, גבעת שאול.
במהלך הפיקניק הנחיל הפרופסור לבנו כמה מכישורי המחנאות שרכש בעת שירותו הצבאי, כמו שימוש באבנים עתיקות על מנת לחסום את הרוח ולהגן על האש הבוערת. אבנים אלו הן שרידים אחרונים לכפר דיר-יאסין שעמד במקום.
על אף ששלח אינו מציין זאת בספרו, דיר-יאסין היה כפר פלסטיני בפאתי ירושלים. השכונה היהודית, שכעת עומדת על חורבותיו, נבנתה זמן לא רב לאחר שכוחות ישראליים גרשו את תושביו הפלסטינים, ועל פי ההערכות טבחו בכמאה גברים, נשים וילדים, שהיוו שישית מן האוכלוסייה הכוללת בכפר.
שלח נמנע מלספר לנו את ההיסטוריה הזו. הוא מתאר בפשטות כיצד לימד האב את בנו להצית אש בחיק הטבע וחתם את סיפורו בהערה שהפרופסור להיסטוריה "דימה כי הוא ומשפחתו עורכים פיקניק, בלי קשר לכפר; נהנים מאדמותיו מחוץ להיסטוריה".
פיקניקים רבים בישראל נערכים בחורשות אורנים שנשתלו במטרה לכסות שרידים של מאות כפרים פלסטיניים שנהרסו ב- 1948. ביודעין או שלא ביודעין המפגשים הם בעלי השפעה פוליטית, מאחר והאנשים שמבלים את זמנם הפנוי באתרים אלו מנציחים את הדיכוי ההיסטורי שהתרחש בנכבה הפלסטינית.
ביום שבת האחרון יצאתי גם אני לפיקניק עם משפחתי, אולם בניגוד מוחלט למרבית הפיקניקים הישראלים, מטרתו הייתה לגלם זיכרון באמצעות חשיפת השליטה המתמשכת וגירוש הפלסטינים. הצטרפנו לקבוצה של יהודים ופלסטינים מארגון 'תעאיוש' בדרום הר חברון על מנת לברך לשלום את עזרא נאווי, פעיל ארגון 'תעאיוש', שלמחרת החל בריצוי עונש מאסר בגין הרשעתו בהתנגדות לכיבוש הישראלי.
בחרנו לפיקניק את המקום הספציפי הזה, כיוון שלפני כעשור גורשו תושבי המערות הפלסטינים שהתגוררו במקום מעל אדמותיהם ההיסטוריות, על ידי מתנחלים יהודים מסוסיא; המתנחלים נהנו מתמיכה והגנה מלאה מהממשלה הישראלית, הצבא ובתי המשפט. נאווי ופעילי 'תעאיוש' נוספים, סייעו במשך השנים לפלסטינים המגורשים לשוב לבתיהם ולהיאבק כנגד גזירת הגירוש. כיום שוכן במקום כפר פלסטיני קטן, המורכב מעשרה אוהלים, מספר מערות, כמה עשרות כבשים ותרנגולות ומערכת חשמל סולרית.
קילומטרים ספורים בלבד מהמקום בו ישבנו, שוכן כפר פלסטיני קטן נוסף, אום אל-חיר, בו נעצר ב- 2007 נאווי, לאחר שהתנגד להריסת מבנים ופחונים שניבנו על ידי הפלסטינים תושבי הכפר. בעוד האירוע כולו תועד במצלמת וידאו, טענו שני שוטרי משמר הגבול כי נאווי תקף אותם במהלך מספר השניות בהן הוא רץ לתוך אחד הפחונים, בעקבות כך התקיפה איננה נקלטה בעין העדשה.
יש להדגיש שתי נקודות חשובות. תחילה, הסרט מראה בבירור כיצד מספר דקות קודם ל"תקיפה" המיוחסת, מוציא נאווי אבן מידיה של אישה פלסטינית ומשליך אותה על הארץ, וזאת על מנת שלא תשתמש בה כנגד המשטרה. שנית, כל מי ששוטרי משמר הגבול הישראליים מוכרים לו יודע שבמידה ונאווי היה אכן תוקף את השוטרים, היה זה בלתי סביר לחלוטין שיצליח לצאת מהפחון לאחר המעשה ללא פגע. כפי שטען נאווי עצמו בעת המשפט: "כשבאים להרוס את הבית שלך, תציע להם קפה? ברור שהייתה התנגדות, ברור שאנשים צעקו. אבל מפה ועד אלימות? בוודאי שלא הכיתי אף שוטר. כמי שמכיר היטב את האזור והיה לא פעם במהלך פינוים, אני יודע שעם שוטרי מג"ב לא מתעסקים".
טענות מן הסוג הזה לא הרשימו את השופטת אילתה זיסקינד, שהרשיעה את נאווי. בעוד היא נשענת אך ורק על עדויות שני השוטרים, גזרה זיסקינד על נאווי חודש מאסר בפועל ועל תנאי של שלוש שנים, במהלכן במידה וייתפס מעליב שוטר, מפריע לסדר הציבורי או לוקח חלק במחאה בלתי חוקית כלשהי, הוא ייכלא באופן מיידי לשישה חודשי מאסר נוספים.
גזר דינו של נאווי איננו עניין שולי ויש לו משמעויות פוליטיות ומוסריות ממדרגה ראשונה. בית המשפט הישראלי קבע למעשה כי הדרך הלגיטימית היחידה להביע מחאה כנגד הכיבוש הישראלי היא באמצעות עמידה בצידי הכביש שלכל היותר מלווה בכרזות. אדם שינהג בכל דרך אחרת של אי-ציות אזרחי או פעולה ישירה, כמו התייצבות בחזיתו של בולדוזר צבאי שהורס בית של פלסטיני, השתתפות קטיף זיתים או ליווי ילד פלסטיני לבית-ספר הממוקם באזור שסווג כשטח צבאי סגור, חשוף מעתה לעונשים כבדים.
מכאן, הרשעתו של נאווי מצביעה על התפתחות חדשה יחסית בכל הנוגע להגבלת אפשרויות ההתנגדות, עד לכדי פאסיביות קיצונית באופני המחאה הלגיטימיים. יש להדגיש כי במקרים מסוימים, גם אופני מחאה פאסיביים אלו נאסרים, כפי שקורה בשייח' ג'ראח, בה פעילים נלקחים למעצר פעם אחר פעם מהסיבה הפשוטה שהם מפגינים כנגד השתלטות על בתים פלסטינים במזרח ירושלים.
כפי שניסח זאת נאווי במהלך הפיקניק, במדינה בה החוקים הם בלתי מוסריים, אי-ציות אזרחי הופך לפעולה מחייבת; הואיל וכך, הוא הוסיף, לא יעבור זמן רב לפני שרבים מכם יצטרפו אליי לכלא. בעודו נכנס למכונית, התבוננתי לעבר קבוצת חיילים שעמדו ובחנו אותנו מגבעה סמוכה ולא יכולתי שלא לתהות האם בקרוב גם פיקניקים ייחשבו לפעולות של אי-ציות אזרחי.
