מאת יעל בן יפת, תושבת קריית שלום וחברת מועצת העירייה ת"א–יפו מטעם "עיר לכולנו".

ביום רביעי שעבר ערכנו בשכונתי, קריית שלום, כנס של תושבים ותושבות. את הכנס ערכנו בגינה הציבורית של השכונה – אותה גינה שאירחה את ענקי הזמר מלהקות בוכריות ועד הזמר אדם. התחושה הייתה של התעלות אמיתית, מאות אנשים כמו בימים הטובים כשישבנו בלילות הקיץ החמים של החופש הגדול וצפינו בסרטים, פעם כשעוד התושבים היו משהו שצריך להתחשב בו בקומה ה-12.

את הכנס רצינו לערוך באודיטוריום השכונתי שנמצא, רחמנא ליצלן, בקנטרי המאוד לא שכונתי גורן-גולדשטיין. קיבלנו אישור לבקשתנו לקיום הכנס באודיטוריום והתחלנו לפרסם את הזמן והשעה ברחבי השכונה. התחלנו מוקדם מדי כנראה, כי לפקידי העירייה היו כוונות אחרות. תושבת אחת התנדבה להכין הזמנות מעוצבות לנציגי העירייה החשובים ונציג שכונתי אחר התנדב לעבור בין משרדי העירייה המפוזרים מסתבר מאבן גבירול, עד חוף הים בבית הטקסטיל (כן, באחת הקומות עם אזימוט קטלני לים התיכון ממוקמת מנהלת השכונות). מאוד חברתי.

אחד מפקידי העירייה שקיבל הזמנה ביד החליט שלא נראה לו הכנס, נכון זאת פעולה עממית ואנחנו בעד שיתוף ציבור אבל לא שהציבור ישתף אותנו, באמת אבסורד! אנחנו (העירייה הנאורה במזרח התיכון) נודיע עם מי על מה ומתי נשתף אנחנו את הציבור.

לקח לעירייה בערך יומיים להודיע שהקנטרי אמנם נמצא בקרית שלום ונכון שהוא מתיימר להיות חברתי אבל באמת יש גבול לדמוקרטיה. חוץ מזה לא כל תושבי קרית שלום רכשו מבעוד מועד את אותו צ'יפ אלקטרוני שיפתח להם את שערי הקנטרי – כן ככה זה אצלנו בקנטרי צריך צ'יפ כדי להיכנס. וכדי לקבל צ'יפ צריך כסף – אם אין מה עושים? הולכים לגינה. אז הלכנו וערכנו כנס מדהים עם מאות תושבים ותושבות וסרט על השכונה ומיקרופון פתוח לכל תושב ותושבת שרצו להביע את דעתם וכמובן דפי הרשמה והערות על הבעיות הבוערות בעיניהם בשכונה.

כמאתיים דפי משוב קיבלנו ועשרות אנשים עלו לדבר – על חינוך, על ביטחון, על עוני, על ספריה שנחרבה על ידי העירייה ועל מתנ"ס שהתאייד בתמימות או מעודף קואופטציה שכונתית בשיטה התל אביבית הנהוגה בשנים האחרונות. וכמובן איך אפשר בלי תלונות/איומים/תחינות על קו 17.

קיבלנו 200 דפי משוב ושמענו עשרות דוברים ודוברות ואף אחד מהם לא דיבר על קומפוסט או על הצורך האקוטי שלנו בקרית שלום בפחי זבל רטוב ויבש. זה לא מפתיע כאשר מבינים שהמאבקים בהם השכונה מתמודדת קשורות לבעיות הישרדותיות של ממש. בתי ספר לא מתפקדים, ילדים ברחובות כי אין לא מתנ"ס ולא מרכז נוער ראוי לשמו, בטחון שכונתי שמתדרדר עם השנים וקווי אוטובוס שגורמים לך לרצות להשתטח על שדרות ישראל גורי ולאיים לעשות מה שעשו בשכונת התקווה לפני שקו 16 הפך לקו הכי שווה בעיר.

אבל רצון לחוד וטמטום עירוני לחוד. מכל הבעיות שלא עלו, החליטה העירייה לערוך שיתוף ציבור בשכונה. ועל מה? על חינוך? ביטחון? החזרת הספרייה לבעליה המקוריים – תושבי השכונה? לא ולא! לעירייה יש סדר יום ברור והוא בטח לא קשור לרצונם של התושבים, כי אם היה קשור היו שולחים פקיד או שניים לתת משוב חזרה מהכנס.

אבל העירייה רוצה קומפוסט וקומפוסט זה יהיה. ואם נרצה לקרוא לזה שיתוף ציבור אז נקרא לזה כך, ומי שירצה להשתתף בחגיגה הירוקה מוזמן, כמובן לאודיטוריום השכונתי שבשביל הקומפוסט העירוני הלוהט פתח את שעריו. ככה זה קהילתיות בימינו.

הם קוראים לזה כנס תושבים, כפי שאנחנו ערכנו רק לפני שבוע, וכפי שלא היה בשנים האחרונות בשכונה עד אז, על ההזמנה הם כתבו "חיכיתם עד היום עם קליפות הבננה?". אחת מהתושבות אמרה אתמול בזעם: "לאן הכסף והאנרגיה הולכים????איפה הסדר עדיפות????" אז אולי לא נכין קומפוסט מקליפות הבננה אולם בהחלט נראה כרגע שיהיה להם שימוש ב-21 ליוני בקנטרי השכונתי הלא קהילתי.