ראיון עם אלישע הוסמן שפורסם בגיליון כתב העת יסו"ד, מס' 44, מאי 2010. הראיון נערך כחודש לפני ביטול תוכנית וויסקונסין, אך המידע שבו אודות היכולות של שירות התעסוקה בתחום הטיפול במובטלים, ואודות השיטות בהן נוקט האוצר בניסיון להפריט שירותים חברתיים, הפכו חשובים ביותר לנוכח הטענות העולות כעת, לפיהן שירות התעסוקה אינו יכול לספק שירות מקביל ועדיף לשירות וויסקונסין שבוטל.

אלישע הוסמן היה מנהל מחוז דן של שירות התעסוקה בין השנים 2006-2008. שנים אלו היו בסוף השלב הראשון של תוכנית ויסקונסין (שנקראה אז מהל"ב) ובתחילתו של השלב השני (אורות לתעסוקה). ביקשנו ממנו לשתף אותנו ברעיון העומד מאחורי תוכנית ויסקונסין, היישום שלה, והשפעותיה על שירות התעסוקה.

ש. תוכל לתת לנו תמונת על של תוכנית ויסקונסין?

אפשר להתחיל בכך שהרצון להעביר שירותי רווחה למיקור חוץ הוא בעייתי. אין לך יכולת לראות בעיות רווחה מורכבות אם החברה בה אתה עובד מחפשת שורות תחתונות של רווח, והדברים ידועים וכמעט מובנים מאליהם. לאחר שזה נאמר, אכריז באופן ברור כי הרעיון העומד בבסיס תוכנית ויסקונסין, לפחות ברמה האקדמית, הוא רעיון מבורך: לטפל באנשים שהפכו את החיים מקצבה לשגרת חייהם והצליחו – בזכות הזכויות של מקבל הבטחת הכנסה: השלמת הכנסה, צהרונים בחינם והקלות בארנונה – לחיות חיים נסבלים, גם אם לא נעימים במיוחד, בלי לעבוד. יש אוכלוסיה רחבה בישראל שהפכה את המציאות הזאת למקצוע. ישנם היום אנשים שהם דור שני למציאות כזאת, ומתחיל להופיע גם דור שלישי לבעיה. האתגר של החזרתם למעגל העבודה הוא ראוי, ולעשות זאת דרך טיפול פרטני, הכשרה מקצועית, הקניית הרגלי חיים של אדם עובד – בודאי נכון.

הבעיות מתחילות משני מרחבים: תפיסת העולם, העומדת בבסיס תוכנית ויסקונסין, לפיה כל מי שלא עובד ומקבל הבטחת הכנסה נמצא במצב זהה. כלומר, שמי שמקבל הבטחת הכנסה יומיים ומי שמקבל אותה כל חייו נמצאים באותו מצב ודורשים אותו טיפול. מיומרה לטפל פרטנית, ההסתכלות הפכה מכלילה והטיפול בכולם הפך זהה. המימד השני הוא אופן התגמול של החברות המפעילות: התגמול שקיבלו החברות המפעילות בתכנית המקורית היה קיצוני באיוולתו – הן תוגמלו בהתאם לכמות הקצבאות שהן הצליחו למנוע. העיתונים מלאו אז, ובצדק, בסיפורי האומללים שנותרו נטולי הכנסה מכל סוג, על לא עוול בכפם. במעבר בין תכנית "מהל"ב" ל"אורות לתעסוקה" נעשה ניסיון לטפל בלקות זו אך התוצאה טובה אך במעט. המודל העסקי על פיו מתוגמלות החברות מבוסס על הרעיון כי כל ההוצאות של החברות המפעילות ממומנות ע"י המדינה והרווח שלהן מגיע מהשׂמות בפועל (הרווח גדול יותר ככל שמשך ההשמה ארוך והשכר שמקבל העובד גבוה יותר). זהו מודל עסקי ייחודי המבטיח שהחברות לא תפסדנה לעולם.

כשמדברים על התוכנית, כדאי לשים בצד את עניין הרמאים. כלומר, אלה הניגשים לקבל הבטחת הכנסה, אך למעשה עובדים במידה זו או אחרת בשחור. שיעורם מקרב מקבלי הבטחת ההכנסה מוערך בכ 20-25%. שיעור דומה לשיעור במדינות אחרות בעולם. את קבלת הבטחת ההכנסה במרמה תוכנית ויסקונסין פותרת, מהסיבה הפשוטה שמשתתף בתוכנית נדרש להתייצב במשרדי התוכנית חמישה ימים בשבוע, והעובדים בשחור אינם מסוגלים לעמוד בכך. עובדה זו היא ההסבר העיקרי לנתונים המרשימים כביכול שהציגה התכנית בתחילת דרכה. בימים הראשונים של ההפעלה שלה היה מיון בין רמאים ללא רמאים. מי שעבדו עבודה בשחור פשוט לא הגיעו והורדו אוטומטית מרשימת מקבלי הקצבאות. לא היה בהם שום טיפול מעבר לאילוץ ההגעה שהם לא התכוונו לעמוד בו.

ש. האם אין מקום לשיפור אמיתי בשירות התעסוקה? כיצד שירות התעסוקה מתמודד היום עם תחומי האחריות שלו?

שירות התעסוקה סובל מדימוי בעייתי. חלקו נקנה בצדק בשנים ארוכות של ניהול פוליטי, השבתות חוזרות ונשנות ו"עייפות החומר". תופעות אלה הוחלפו ברובן בניהול מקצועי, יחסי עבודה תקינים יחסית ומוכוונות לקוח שהוטמעו עם כניסתה לתפקיד מנכ"ל של הגב' אסתר דומיניסיני (המנכלי"ת שקדמה למנכ"ל הנוכחי). אומרים על שירות התעסוקה שהוא לא רלוונטי כי אנשים מחפשים היום עבודה באינטרנט ואינם נזקקים לשירות פרימיטיבי שכזה. זוהי אמירה פטרונית ומנותקת מהמציאות. רבים מאד, במדינת ישראל של 2010 מחפשים עבודה בצורה המסורתית. דלת לדלת, שירות התעסוקה ועוד.

תלונה נוספת על שירות התעסוקה היא שהוא עוסק רק במקצועות "נמוכים": אבטחה, ניקיון, מזכירות זוטרה וכו'. השירות אכן מתעסק רבות בתחומים האלה, אבל צריך להבין שיש ביקוש אדיר לעובדים בתחום ויש עובדים רבים שזאת האפשרות היחידה שלהם להתפרנס.
מה שנחבא בד"כ מהתקשורת היא כמות ההשמות של שירות התעסוקה. השירות משים אלפים רבים של אנשים בכל חודש. אינני בקיא במספרים המדוייקים אך למיטב זכרוני, שירות התעסוקה מעורב בכ-120,000 השמות בשנה מהן 33,000 של כאלה שהיו זכאים להבטחת הכנסה. בערך בחצי מההשמות מעורבים פקידי השירות פאסיבית, אך תרומתם בחיבור שבין משרה למחפש אותה משמעותית מאוד.

כדי לענות ביותר פירוט על הדרך בה עובד שירות התעסוקה יש להבין משהו על אבטלה. כשמדברים על מובטלים ישנן שלוש אוכלוסיות: מקבלי דמי אבטלה – אנשים שעבדו, שילמו ביטוח לאומי, וכשפוטרו הם זכאים לחצי שנה תמיכה. אלה אנשים שיש להם בד"כ מיומנויות עבודה, שרוצים לעבוד וכו'. הם צריכים עזרה בחיפוש עבודה, במיומנויות חיפוש עבודה ובהכשרה מקצועית רלוונטית. לעיתים, הם זקוקים גם לדמות שתכיל את מצוקתם ותאפשר להם שיבה מוצלחת יותר למעגל המועסקים. מקבלי הבטחת הכנסה קלים – אלה אנשים שקיבלו דמי אבטלה ועדין לא מצאו עבודה בסוף החצי שנה. בקטגוריה הזאת אפשר גם להכליל צעירים שאין להם היסטוריה תעסוקתית ולכן אינם זכאים לדמי אבטלה. האוכלוסייה הזאת צריכה דברים דומים למקבלי דמי האבטלה. מקבלי הבטחת הכנסה ותיקים: אנשים שאינם מועסקים תקופות ארוכות. מה שקרוי "עומק אבטלה". האוכלוסיות האלה ראויות לטיפול מיוחד – הן צריכות טיפול מעמיק שלא קשור רק לתעסוקה. הן דורשות פתרון מערכתי, משפחתי, השכלתי ורווחתי כולל. בתוך תת הקבוצה הזו יש קבוצה של אנשים שאינם אטרקטיביים למעסיקים מסיבות שונות ואף מעסיק לא ירצה להעסיק אותם, הם אינם משתייכים לשום סיווג דמוגרפי מכליל אך ברור כי שום פתרון השכלתי/הכשרתי לא יהפכם למועסקים. לאלה, נכון הפתרון הלכאורה לא כלכלי/לא מודרני/לא סוציאלי אך המאוד נכון של עבודות יזומות במימון מלא של המדינה. תעסוקה שתתרום לארגון המעסיק ובעיקר – תצדיק את מתן התמיכה.

שירות התעסוקה אכן בנוי טוב יותר לטיפול במקבלי דמי אבטלה או במקבלי הבטחת הכנסה קלים. הפוקוס שלו הוא מציאת עבודה: איך לדבר בראיון, סדנאות מציאת עבודה, ואוצ'רים להכשרה מקצועית וכו'. שרות התעסוקה במבנהו הנוכחי לא כשיר לטפל בעומק אבטלה. תוכנית ויסקונסין, לטעמי צריכה להיבנות ולהתמחות באוכלוסיית "עומק האבטלה" שנמצאת מחוץ לטיפול של שירות התעסוקה. אותן אוכלוסיות הדורשות טיפול מקיף ומיוחד – מסוג הניתן היום ע"י מסגרות מועטות אחרות כמו הקרן למפעלי שיקום ובית לוינשטיין. היום, ויסקונסין רק מאלצת אותם לצאת לעבודה. כשהיא עושה את זה, ומוצאת להם עבודה (ולא רק מנסה לפסול את הזכאות שלהם לקצבאות) זה בסדר, אבל קשה לומר שזה פתרון.

האם שירות התעסוקה לא יכול היה לספק פיתרון טוב יותר לאוכלוסיות הללו בעצמו?

אני מעריך שאם שירות התעסוקה היה מקבל את המשאבים של תוכנית ויסקונסין הוא היה מביא, על בסיס הידע העצום שנצבר בו, תוצאות טובות פי 5 לפחות. רק כדי לסבר את האוזן, עשיתי עבודה שהראתה שכל השׂמה בויסקונסין – אם מנכים את הגל הראשון של "עובדים בשחור" שהתוכנית "הורידה" מרשימת מקבלי הקצבאות פשוט על בסיס הדרישה להתייצב כל יום – עלתה כ-40,000 ש"ח. וצריך לזכור שחלק מההשמות שמדובר עליהן היו השמות לחודשיים של עבודה חלקית בניקיון. אם נשווה זאת לעלות השמה בשירות התעסוקה (בחישוב אצבע, כ-1200 ש"ח להשמה) המסקנות ברורות. במשרד האוצר מאד לא אהבו את העבודה הזאת. אך צריך להבין שהשאיפה של האוצר – כפי שהיא מתבטאת בתקצוב, בתקנים ובסופו של דבר בהרחבת תוכנית ויסקונסין – היא להקים ארגון שיחליף את שירות התעסוקה ולא ליצור פתרון משלים לשירות התעסוקה. אין כאן רצון לפתרון לשוק העבודה ובוודאי לא רצון למענה כלשהו לאתגרי רווחה. מדובר בהפרטה קרה וזה הכל, במענה לאינטרסים של בודדים על חשבון החברה כולה.

ש. מאז הפעלת תוכנית ויסקונסין היו קיצוצים בתקציב שירות התעסוקה? בתקנים? באילו תנאים עובדות לשכות התעסוקה?

מרגע יישום תוכנית ויסקונסין שירות התעסוקה יובש במובן הכי מילולי של המילה. כשנכנסתי לתפקיד המצב היה ששנים ארוכות לא גוייס עובד חדש לשירות. קוצצו תקציבים להכשרת עובדים, לסדנאות למיומנויות עבודה. שמו מקלות בכל גלגל של חדשנות וקידום בשירות. המצב הזה קצת השתפר לתקופת מה בעקבות עיצומים חוזרים בשירות התעסוקה. כבר אז הבנתי את זה כדמי שתיקה לקראת הרחבת תוכנית ויסקונסין. השיטה העקבית של האוצר להפוך שירות קיים ל"גרוע" באמצעות עצירת משאביו ובכך להצדיק הפרטתו התממשה מעט אחר כך ביתר שאת: השירות החל לקבל רק תקציבי הפעלה למשכורות והוצאות שוטפות ללא תקציבי פעולה כלל! (לסדנאות/ואוצ'רים וכו'). יותר מזה, האוצר אף דחה, באופן די בזוי לטעמי, תשלומים עבור חוזי עבר לפרוייקטים משני מציאות שהוא עצמו חתם עליהם (לדוגמא – הטמעת מערכות מחשוב לרווחת הלקוח/דורש העבודה).

ש. יש דברים שהיית רוצה להגיד לסיכום?

אפשר לקטר על שירות התעסוקה, אבל יש בו ידע בהשׂמה והכשרה שלא קיים באף ארגון וגוף אחר בארץ. ההזנחה והניוון המכוון שלו מובילים, בנוסף לכל שאר הנזקים, לאובדן הידע הזה. לעניות דעתי, אסור למדינה להתנער מהתפקיד הכלכלי והרווחתי שלה. לא יתכן שלא יהיה גוף מדינתי שיסתכל בלי כוונת רווח על אדם שנמצא במקום חלש בחייו. אומר זאת כך: לפעמים אדם צריך לקבל קצבה במשך חודשיים כדי להתארגן על החיים שלו ולמצוא עבודה. במצב כזה ראוי ונכון לתת לו את הקצבה גם אם הוא לא עומד בדרישות המחמירות ביותר. אף מפעיל פרטי לא יעשה את זה לעולם.