מאת אבירמה גולן. המאמר פורסם בעיתון "הארץ".
מאז התפוצץ המשבר הכלכלי ביוון, שולפים חסידי הניאו-ליברליזם בישראל איום חדש. היזהרו, הם מתרים, מפני התאגדות עובדים, העלאת שכר למגזר הציבורי או כל שטות אחרת ממילון זכויות העובדים הסוציאליסטי. רוצים להיות כמו יוון?
האיומים מתבססים על ניתוח שטחי ופופוליסטי של המשבר, שעל פיו שורשי הקריסה הכלכלית של יוון נעוצים בשיטה הסוציאליסטית המיושנת של שוק העבודה שם. המגזר הציבורי מנופח, עובדיו מקבלים משכורת 13 ו-14 ופורשים בגיל 50, אי אפשר לפטר אותם, והם מאורגנים באיגודים רבי עוצמה.
לו קיבלה יוון את כללי האיחוד האירופי (וישראל של בנימין נתניהו), ממשיכים המנתחים, והייתה עושה דיאטה רצחנית למגזר הציבורי, מפריטה את העבודה ומוזילה את עלותה, ומרסקת את האיגודים הקומוניסטיים – התחרות שם היתה מלבלבת, החוב מצטמק, הצמיחה מתרחבת, וכולם, כולל העניים, היו כמובן מרוויחים. כי הצמיחה, כידוע, מחלחלת למטה.
בשיטה החדשה יבוטל ביוון החינוך חינם היקר, אבל העניים ישתחררו מכבלי הסוציאליזם העבש ויוכלו להחליט מה לעשות בכספם – לקנות בגדים זולים מסין, או טלפונים סלולריים מגרמניה. אמנם מיליוני עובדים בשכר מינימום ייהפכו למובטלים, אך הם יוכלו להגר לגרמניה ולמצוא עבודה שם. זה השוק, לא? אמנם התחרות עם הטורקים תהיה קשה, והמתח החברתי יגביר את הגזענות, אבל זהו רעיון האיחוד וזאת הכלכלה, טמבל.
זה פשוט מאוד, מסבירים לנו: מי שעובד הרבה ומוציא מעט, כמו הגרמנים, מנהל כלכלה חכמה ויעילה וחי טוב; ומי שעובד מעט ומוציא הרבה, כמו היוונים הנחשלים, הספרדים העצלנים, הפורטוגלים הישנוניים והאירים השתיינים – מתמוטט.
אלא שבין הסטיגמות הרדודות והמסוכנות האלה לבין המציאות הקשר רופף למדי.
במציאות, האירופים נאלצים להתמודד עכשיו עם המלאכותיות של גוש היורו, שמומחי כלכלה הזהירו מפניה ערב חתימת חוזה מסטריכט. כלכלת יוון אכן מיושנת, רקובה משחיתות, כבדה ועקומה, אבל הגרמנים העדיפו להתעלם מתחלואיה והשקיעו בה מיליארדים. הפועלים היוונים – שהם אמנם מאוגדים, אך משתכרים שכר רעב יחסית לעמיתיהם באירופה – סוחבים על גבם כ-50 משפחות עתירות הון, שידיהן שקועות עמוק בפוליטיקה היוונית אך כספן מושקע היטב במקלטי מס ובכמה בנקים שווייצים, והן שעודדו את ממשלת יוון להתפרע בלי חשבון.
כי במציאות, גרמניה וצרפת אינן נחלצות עכשיו להציל את אזרחי יוון, אלא את הבנקים הגדולים שלהן, המחזיקים באיגרות חוב יווניות. מי עודד את היוונים להנפיק עוד ועוד? מי העלים עין מהשקרים של ממשלות יוון וממצגות השווא שלהן באיחוד? מי לא בדק את יכולת ההחזר של היוונים? ומי – איזו הפתעה – מרוויח עכשיו עשרות אחוזים במניות שזינקו הודות להזרמת המיליארדים הגרמניים והצרפתיים? נכון. הבנקים הצרפתיים, השווייצים והגרמניים. איש אינו מעלה בדעתו לגעת לרעה במשכורות העתק שלהם, או לדרוש מהם התפטרות בגין אחריותם למשבר. אחרי הכל, בדיוק כמו ביוון, גם הם קשורים בעבותות לצמרת השלטון בארצותיהם.
משלם המסים הקטן בגרמניה, זה שעובד קשה וצורך מעט, נענש אפוא עתה על הבזבזנות הפושעת של עשירי ארצו למען עשירי יוון, ואילו משלם המסים הקטן ביוון, שדבקה בו תדמית העצלן הצורך בלא הגבלה, לא יראה פרוטה. ממנו ידרשו עכשיו בזעף להדק את החגורה. אך "האמצעים הכואבים" שממשלתו תפעיל לא יגרמו שום נזק לאילי הספנות ולבעלי אחוזות הפאר, ביוון או בכל ארץ אירופית אחרת. אלה כבר התחילו להרוויח מהמשבר – בנדל"ן ובהשקעות אחרות.
בישראל מדברים בהיסוס על שכר הבכירים המופקע, שאפילו בארצות הברית הבינו שהוא מזיק לתחרות העסקית, ממלמלים כמה מלים על הריכוזיות במשק, הפוגעת בתחרותיות (לב לבו של עקרון השוק החופשי), נרעשים לרגע מפרשיות השחיתות הגדולות המגלות רק טפח מקשרי ההון והשלטון בתחום התכנון – וכבר מסבירים בחדווה, שאסור להעלות את השכר במגזר הציבורי (בכמה עשרות שקלים), שמא "נגמור כמו יוון".
אכן, יש סכנה כזאת, אבל כמו ביוון, וכמו תמיד, גם כאן היא מתחילה מהראש, לא מהזנב.
