הבמאי הנודע קן לואץ' מנתח את תוצאות הבחירות בארצו
במהלך ארבעים שנות עבודתו, פיתח הבמאי הבריטי קן לואץ' את מה שמכונה "ריאליזם ביקורתי". סרטיו של לואץ' עוסקים בריקבון חברתי ושבר אידיאולוגי ובעלילות נטולות סנטימנטים שבמרכזן אנטי-גיבורים, בני מעמד הפועלים, הנאבקים לעשות את המעט שביכולתם, כדי לגמור את החודש ולהפוך את החיים למעט יותר נסבלים. מולם ניצב דיכוי ממסדי וקפיטליסטי חסר פנים ואנונימי: החברה האדישה בעידן התאצ'ריסטי והפוסט-תאצ'ריסטי.
עד סוף המאה העשרים, וכן בתחילת המאה ה-21, אף קולנוען בריטי אחר לא תיעד את השנים הללו בכל כך הרבה מרץ, עוז רוח, להט והתמסרות. בין אם סרטיו צונזרו או זכו לצפייה נרחבת, לואץ' לא עייף מלהתמקד בעוול החברתי על כל גווניו: בעיית מחוסרי הבית, תנאי עבודה לא בטיחותיים, אבטלה, המאבקים בעולם השלישי, משכורת שמתחת לקו העוני, אוזלת יד של רשויות הסעד ובריאות הנפש, עוולות פוליטיות, אימפריאליזם, פאשיזם ועוד.
קן לואץ', איש השמאל המעורב בפוליטיקה בארצו, העניק ראיון לכתב העיתון הצרפתי "הומניטה" בלונדון פיטר אוויס, והתייחס בו לתוצאות הבחירות שנערכו בשבוע שעבר. להלן חלק הארי של הראיון.
ש. איך אתה מסכם, פוליטית, את הבחירות שנערכו בבריטניה?
ת. נכון שהשתתפו שלוש מפלגות גדולות, ואף לא אחת מהן לא קיבלה מנדט ברור להרכיב את הממשלה. לכאורה היו אלה שלוש מפלגות בעלות עמדות שונות. למעשה המשותף ביניהן רב מן המפריד. שלושתן סבורות, שעל העובדים לשלם את מחיר המשבר הקפיטליסטי. לא חשוב כעת, איזו מפלגה תרכיב את הממשלה הקרובה. כולן סבורות, שיש לקצץ בתקציבי הרווחה ובשירותים הציבוריים ושיש להמשיך בהפרטה. תהליכים אלה יהפכו את בריטניה לפחות צודקת ולפחות בטוחה עבור תושביה. לצערי, אין בלייבור הקשורה באיגודים, כל תוכנית, המאתגרת את השיטה הקיימת. היא הפכה למפלגה נוספת בשירות ההון.
ש. אנשי שמאל רבים שתמכו דווקא בלייבור…
ת … מפלגת הלייבור היא האחראית הישירה למלחמה בלתי-לגאלית שגבתה קורבנות רבים: מאות אלפי עיראקים. היא-היא האחראית לאסונות של ממש בחברה הבריטית. הלייבור שבשלטון הוסיפה לבצע את מדיניות ההפרטה של מרגרט תאצ'ר הפוגעת בזכויות העובדים. ראשי הלייבור ניהלו את ענייני המדינה לטובת האינטרסים של ההון. הגרסה האחרונה של הלייבור, עם ראש הממשלה גורדון בראון, היא אפילו גרועה יותר מקודמותיה. מה שנחוץ כעת היא מפלגה שמאלית – שמאלה מהלייבור.
ש. האם יש עתיד למפלגה כזו?
ת. הטרגדיה הפוליטית הבריטית היא, שראשי השמאל והשמאל הרדיקלי הם חלק מן הבעיה ולאו דווקא הפתרון. א' מסרב להיפגש עם ב', וב' מחרים את ג'. כך זה עובד בשמאל הבריטי. כעת יש צורך להצמיח דור חדש של פעילי שמאל ואנשי איגודים מקצועיים, הנאמנים למעמד העובדים. פעילים שישימו את האינטרסים של מעמד העובדים במרכז הבמה ולאו דווקא את הסכסוכים הקיימים, שיש בהם יותר מן האישי – מאשר פוליטי או רעיוני.
ש. האם לירוקים יש מקום במערך כוחות זה?
ת. אני סבור שהירוקים פנו שמאלה וטוב שכך. אני שמח שמנהיגת המפלגה, קורליין לוקאס, הגדירה את מפלגתה, במהלך כל מערכת הבחירות, כ"שמאלית עקבית". אך הירוקים אינם יכולים למלא את מקומה של מפלגה מעמדית, של מפלגת מעמד העובדים.
