מאת תמר גוז'נסקי

 לאחרונה פורסמו ב"ידיעות אחרונות" פרטים מחרידים בדבר אלימות של חוקרי משטרה כלפי חשודים, אותם החליטו להפליל ויהי-מה, ובדבר העובדות שבדו ועדויותיהם השקריות בבתי המשפט.

שני הצעירים, רגב שוובר וסרגיי גבוזדצקי, שסיפוריהם פורסמו, זוכו על-ידי השופטים, אך מי יודע לכמה סיפורים כאלה לא היה סוף כזה, ואנשים שהורשעו באמצעות ראיות בדויות ששברו את רוחם, עדיין כלואים?

רגב שוובר, שהגיש תביעה אזרחית נגד המדינה, זכה בשבוע שעבר בפיצוי בסך 2.2 מיליון שקלים, אותו פסקה השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי בת"א. השופטת קבעה בפסק הדין, כי במהלך חקירה לפני 11 שנה בחשד של אונס ילדה, החליטה המשטרה, כי שוובר הוא הפושע, ופעלה כמכונה משומנת היטב, באמצעות אלימות קשה והשפלות מיניות, תוך הצגת דו"ח דנ"א כוזב, כדי להרשיעו.

סרגיי גבוזדצקי, עובד היי טק, הואשם ב-2007 בביצוע מסע רציחות של הומלסים בפתח-תקווה. גם לאחר שהרוצח האמיתי נתפס, לאחר שביצע רצח נוסף בעת שגבוזדצקי היה במעצר – השוטרים לא שחררו אותו. במקום זאת תפרו לו תיק של "תקיפת שוטר והתנגדות למעצר", ובית המשפט דן אותו ל-20 חודשי מאסר. רק בחודש שעבר, זיכה הרכב של בית המשפט המחוזי מרכז, בראשות השופט מנחם פינקלשטיין, את גבוזדצקי מכל אשמה.

ומה אמרו השופטים על האלימות ועל עדויות השקר של השוטרים?

בית המשפט המחוזי מרכז קבע, כי גרסתם של השוטרים בתיק של גבוזדצקי בעניין תקיפת שוטרים היא דמיונית ובלתי-מציאותית.

השופטת דליה גנות הייתה יותר החלטית בסיכומיה בערעור שהגיש רגב שוובר, כאשר כתבה:

"אודה ולא אבוש, כי התנהלות זו גורמת לשבר גדול באמון שיש לייחס לשוטרי משטרת ישראל. במקרה זה התייחסו השוטרים אל שוובר כאל חיית מחמד, ומשכך, סברו כי נתונה בידיהם הרשות לאלצו לאונן אל מול עיניהם. מדובר בהתנהלות בלתי-נסבלת, אשר יש לדרוש את מיצוי הדין עם העומדים מאחוריה".

בהמשך כתבה: "לא נותר אלא לחשוב בעצב על כל אותם מקרים, בהם מודים עצורים בפשעים שלא ביצעו, רק משום שכוחותיהם לא עמדו להם אל מול הלחץ הפסול שהופעל עליהם. האם מותר למשטרת ישראל לעשות ככל העולה על רוחה, כדי לחלץ מפי חשוד הודאה? בתיק חקירה זה נחצו הקווים המותרים, ודומה כי השוטרים סברו שמדיהם מתירים להם להתעמר בגופו ובנפשו של אדם, הכל בשם ניסיונם, הלגיטימי לכאורה, לפצח עוד תיק פשע".

שתי פרשות אלה מצטרפות לפרשות של אישומי שווא ותפירת תיקי רצח, שלא הוקעו בבתי משפט. כזאת היא הפרשה, שהחלה ב-1983, של חמשת הצעירים הערבים, שהורשעו  ברצח של הנער דני כ"ץ באמצעות ביום ריאיות והוצאת הודאות באיומים והפחדות. החמישה עדיין בכלא.

חמורה לא פחות מהתנהגותם הנפשעת של חוקרי משטרה היא העובדה, שאיש מהחוקרים, שבית המשפט המחוזי קרא לדון אותם על מעשיהם – לא הועמד לדין, והם ממשיכים לשרת במשטרה, כאילו דבר לא קרה.