מאת יורם גוז'נסקי

בביקורו האחרון במוסקבה, הבטיח ראש הממשלה נתניהו לראש ממשלת הפדרציה הרוסית, ולדימיר פוטין, כי בישראל תוקם מצבה לזכר הצבא האדום. איחרת את הרכבת, ביבי!

כבר 60 שנה ניצבת בגאון בהרי ירושלים המצבה לכבודם של חיילי הצבא האדום. הקימו אותה תושבי ישראל, אשר באמת ובתמים ראו צורך וחובה להביע את תודתם לממגרי הנאציזם הגרמני ושותפיו, וקודם כל לאלה שנשאו על שכמם את עיקר המערכה והקריבו את הקורבן הכבד ביותר במלחמה זו – חיילי הצבא הסובייטי. וכך, לפני 60 שנה נחנכו היער והמצבה לכבודם של הלוחמות והלוחמים של הצבא האדום.

היוזמה לנטיעת היער ולהקמת המצבה הייתה של הליגה לידידות ישראל – ברית-המועצות, שלימים שונה שמה לתנועת הידידות ישראל-ברה"מ, ובהמשך – לתנועת הידידות עם העמים. כבר ב-18 ביולי 1945, חודשיים בלבד לאחר כניעת גרמניה הנאצית בפני ברה"מ ובעלות בריתה, החליטה הליגה על נטיעת היער. כדי לממן תוכנית זו – הונפק "תו הניצחון" ונאספו תרומות למטרה זו.

במקביל, יזמה הליגה את הקמתו של ועד ציבורי רחב בשם – הוועד הציבורי לנטיעת היער לכבוד הצבא הסובייטי. בוועד זה היו חברים ראשי מפלגות, לוחמים נגד הנאצים, אישי ציבור ואמנים נודעים מרחבי הארץ. את המפלגה הקומוניסטית ייצגו בוועד זה מאיר וילנר ורות לוביץ'.

נדרשו חמש שנים של הכנות, עד למימוש התוכנית. וכך, ב-22 ביוני 1950 הגיעו לאתר המונים, וביניהם – חברי הקיבוץ השכן מעלה החמישה. המשתתפים נטעו את השתילים, שבהמשך צמחו והיו ליער. במסגרת הטקס גם נחנכה המצבה, העשויה סלע גיר, ובה חקוקות המילים: "יער זה נטעו תושבי ישראל לכבוד הצבא הסובייטי". מתחת למצבה הוטמנה מגילת תודה לחיילי הצבא הסובייטי, ועליה חתימותיהם של 35 אישים נודעים.

בין המברכים בטקס רב-הרושם היה הציר הראשון של ברית-המועצות בישראל, פאבל ירשוב, שכיהן בהמשך כשגרירה הראשון של ברה"מ בישראל.

שנה לאחר נטיעת היער והקמת המצבה, ב-5 במאי 1951, נאספו ביער אלפים, יהודים וערבים, שבאו לציין את יום הניצחון על גרמניה הנאצית. ומסורת זו של יום הניצחון נמשכת ללא הפסקה מאז ועד היום.

למרות שבישראל חיים פרטיזנים ולוחמים לשעבר בצבא האדום ובצבאות בעלות הברית וניצולי מחנות המוות; ולמרות שהניצחון המזהיר של הצבא הסובייטי בסטלינגרד הוא שחולל את המיפנה במלחמה, לרבות את הסתלקותו מצפון אפריקה של הצבא הנאצי בפיקודו של רומל, שתוכניתו כללה גם כיבוש פלשתינה המנדטורית; ולמרות הסימליות שבהנפת הדגל הסובייטי על בניין הרייכסטאג בברלין – החגיגה השנתית של תנועת הידידות לציון יום הניצחון הייתה במשך עשרות שנים אירוע יחיד שהוקדש לניצחון ולחיילי הניצחון. הממשלות השונות וארגונים ציבוריים הסתפקו בציון יום השואה, וסירבו לציין את חלקה המכריע של ברית-המועצות בניצחון ובהצלת העמים מהפאשיזם.

לעומת זאת השתתפו באופן פעיל בחגיגות ביער הצבא הסובייטי חברי מק"י, חברי ברית הנוער הקומוניסטי, פעילים של האיגוד הישראלי של הלוחמים בנאצים ושל נכי המלחמה בנאצים, אישי ציבור ואמנים דמוקרטיים. השתתפו לא אחת באירוע גם משלחות ציבוריות מברית-המועצות, שכללו גם אמנים נודעים. באחת המשלחות היה הגנרל פטרנקו, שפיקד על היחידות הסובייטיות, אשר שחררו את מחנה המוות אושוויץ. משלחות אלה גם סיירו ברחבי הארץ ונטלו חלק באירועים נוספים לציון יום הניצחון.

במשך כל אותן שנים, הייתה בכל שנה יוצאת מאירוע הניצחון ביער ע"ש הצבא הסובייטי קריאה לממשלה להכריז על יום הניצחון על הנאציזם, ה-9 במאי, כעל מועד ממלכתי, ולציינו במערכת החינוך, בכלי התקשורת ועוד. קריאה זו לא נענתה מאותן סיבות שצוינו לעיל.

השינוי התחולל לאחר בואם של העולים מברית-המועצות בתחילת שנות ה-90. אלה ראו ביום הניצחון חג חשוב, והמשיכו לציינו גם בארץ. מתוך אינטרס פוליטי לרכוש את לבותיהם של העולים, עשתה הממשלה תפנית בעמדתה, ויזמה אירועים ממלכתיים לציון יום הניצחון, בהשתתפות ותיקי המלחמה בנאצים. אך גם לאחר התפנית בעמדה, הממשלה אינה מכירה רשמית באירוע ביער ונציגיה אינם פוקדים אותו.

האירוע השנתי לציון יום הניצחון, הנערך למרגלות המצבה ביער ע"ש הצבא הסובייטי הפך מסורת עממית, שיקרה לרבים. לאחר התפרקותה של ברית-המועצות, חלה ירידה מסוימת במספר המשתתפים בחגיגת הניצחון, אולם בשנים האחרונות שוב חלה עליה במספר המשתתפים.

חלפו 60 שנה מאז נטיעת היער והקמת המצבה ו-65 שנה מאז הובסה גרמניה הנאצית, אך הצורך בניהול מערכה נגד הגזענות ונגד סכנת הפאשיזם לא נעלם, לא בישראל ולא בעולם. לכן נמשיך בחגיגות הניצחון גם כאות הערכה ותודה לחיילי הצבא הסובייטי, וגם כתרומה לליכוד הכוחות במערכה להגנת הדמוקרטיה, לשוויון ולשלום.