מאת דנה כרמל, עובדת סוציאלית ופעילה בתנועת עתידנו – למען עתיד העבודה הסוציאלית בישראל. הטור פורסם ב"מעריב".
בסוף המאה ה-19 בארצות הברית, יצאו מאות אלפי פועלים לרחובות במחאה על תנאי העסקתם ובדרישה להגביל יום העבודה לשמונה שעות. המחיר היה כבד, מספר מפגינים נהרגו בעימותים עם כוחות המשטרה. למרות זאת, ואולי בגלל זה, הדי המאבק ההוא מלווים אותנו עד היום. הדגל האדום המסמל את חג הפועלים, הוא זכר לדם מעמד הפועלים שנשפך בהפגנות ההן.
כיום, דם העובדים בישראל לא נשפך פיזית, אך מטאפורית – נשפך גם נשפך. עובדים רבים מועסקים דרך חברות כח אדם אשר אינן שומרות על זכויותיהם הבסיסיות, עובדי חברות היי טק (יש שיאמרו "עבדי היי טק") נדרשים להשקיע בעבודתם ללא לאות בזמן שחרב הפיטורין מרחפת באופן תמידי מעל ראשם.
זכות ההתאגדות, אגב, נשללת מאותם עובדים בעזרת חוזים דרקוניים שהם חתומים עליהם. מדיניות ההפרטה גובה מחיר כבד מנשוא עבור עובדים רבים, אשר ביטחונם התעסוקתי נפגע פעם אחר פעם, מעסיקים מונעים מעובדיהם את הזכות להתאגד, אין פיקוח על שמירת תנאי העסקה של עובדים וכך נרמסות הזכויות של כולנו. חשוב גם לזכור: עובדים רבים לא מצליחים לצאת ממעגל העוני. אלו הם עובדים עניים.
מצב זה משקף את מצבם של עובדים בישראל מכל המגזרים: נשים וגברים, יהודים וערבים, ימנים ושמאלנים, מהגרי עבודה, עובדי מפעלים, עובדי חברות היי טק ועובדי חברות כח אדם. המציאות העגומה של שוק העבודה בישראל פגעה בכל הקבוצות המרכיבות את החברה הישראלית.
נתח ניכר משוק העבודה בארץ מונע על ידי שיקולים כלכליים בלבד, ללא לקיחת אחריות וללא פיקוח של המדינה על שמירת הזכויות ועל טובת העובדים – אזרחיה ותושביה משלמי המיסים.
רק אם נשכיל להתאחד כולנו, לדרוש את זכויותינו ולעמוד על שלנו – נצליח להשיג את שמגיע לנו: להתקיים ולהתפרנס בכבוד בתנאי עבודה הולמים תוך שמירה על זכויותינו. לכן, גם במדינת ישראל בשנת 2010, רלוונטי מתמיד להתאחד ולציין את האחד במאי, חג הפועלים.
במטרה לציין את יום הפועלים הבינלאומי, החליטו העובדות והעובדים הסוציאליים בישראל להשתתף בצעדת האחד במאי בתל אביב. אנו נצעד בסימן המאבק על השכר שלנו והיכולת לתת שירות הולם ללקוחות. המאבק של כלל ציבור העובדים הוא המאבק שלנו מפני ששכרנו ותנאי העבודה שלנו נמוכים ואינם משקפים את התפקיד החברתי החשוב שלנו בחברה.
עובדות סוציאליות רבות נזקקות לקבלת השלמת הכנסה בעצמן, מספר המשרות המופרטות הולך וגדל ותנאי העבודה, הכוללים עומס בלתי סביר ומבנים מטים לנפול, קשים מאד. העובדות הסוציאליות נאבקות למען העלאת השכר מתוך הבנה שהדבר משקף את המעמד והחשיבות שהמדינה מקנה למקצוע העבודה הסוציאלית וכך משקף את עמדת המדינה כלפי רווחתם של תושביה.
נצעד באחד במאי כדי להפגין אחווה וסולידריות עם עובדים אחרים מכל המגזרים ונחווה את התמיכה והסולידריות שאחרים יפגינו כלפינו. בחג הפועלים והפועלות, חשוב שנצא לרחובות, נתאחד כולנו ונעביר מסר לקובעי המדיניות בישראל: אנחנו מאוחדים. יש לנו כח ואנו דורשים חברה צודקת ושוויונית יותר, חברה המכבדת את עובדיה.
