מאת ד"ר איציק ספורטא. הטור פורסם בבלוג "העוקץ".
לאחר תקופת הזוהר, כביכול, של חגיגות האחד במאי שבה ראשי השלטון היו צועדים כראשון הפועלים, נעלם התאריך החשוב הזה מלוח השנה. מיום חופש שבו אולצו חלק מהעובדים לצעוד אחרי אותם מנהיגים הוא הפך ליום בחירה ופחות מכך, תשעה באב החליף אותו. עברו שנים ושוב נראה שהאחד במאי הופך לתאריך חשוב בלוח השנה, תאריך שבו רבים, עדיין מעטים מידי, מציינים אותו.
אתמול צעדו והיום יצעדו אלפים בחוצות הערים כדי לציין את יום החג הזה, וחג כמו חג אינו רק יום של קינה אלא גם יום של תקווה, ויש למה לקוות כיון שהשנה, ובעצם בכמה השנים האחרונות, ההבנה גוברת שמה שהיה אסור שיהיה. שהדרך בה העובדים אינם אלא כלי עבודה שתפקידם לבצע עבודה ולקבל תמורה כלשהי על פי החלטת המעסיק אינה הדרך בה החברה יכולה לפעול.
הבנה אף פעם אינה תנאי מספיק לשינוי הנחוץ, צריך לבנות מחדש ולהעצים מוסדות חברתיים שיהיו שותפים לשינוי הזה. ובשנים האחרונות יש ניסיונות מוצלחים כאלה. עובדים שמעולם לא התארגנו מתחילים לעשות זאת, ארגונים כמו כוח לעובדים ומען (שכמובן חוגגים את אחד במאי, בינתיים בנפרד) עושים זאת לא פעם במקומות עבודה שננטשו על ידי הסתדרות. ההסתדרות שנמנעה לארגן עובדים חדשים גם היא מתחילה לפעול לפעמים בתגובה להתארגנות בכוח לעובדים כמו שקרה באקרשטיין. פעולה שאינה מספיקה אבל יכולה להיות נקודת התחלה לפעולה מקיפה.
ואם כבר שינוי הוא צריך לבוא לא רק בהתארגנות שבאה מלמעלה אלא כזאת שצומחת מהעובדים עצמם שמנהלים את ההתארגנות הזאת והופכים לשותפים לשינוי חברתי במקומות העבודה ומעבר לכך. מהלך שמעצם טבעו אינו רק פועל בשדה הכלכלי אלא גם מעצים את הדמוקרטיה במקומות העבודה ובמערכת הפוליטית בכלל. לא לחינם חושש נציג לשכות המסחר, בעלים של חברת כוח אדם, מפעולה כזו שלדידו אינה אלא הסוציאליזם בהתגלמותו.
ביטולה של תוכנית ויסקונסין בוורסיה הנוכחית שלה גם הוא הישג חברתי שיש לחגוג אותו. תוכנית שנולדה בחטא ונוהלה כעסק פרטי על פי עקרונות האוצר וזכתה לתמיכה של רבים קרסה. אף שמחקרים קנויים ואחרים קבעו שהתוכנית מוצלחת זה לא ממש עזר. למשל, בדו"ח של הקרן הישראלית למדעים, גוף ניטראלי כביכול, נקבע שיש להרחיב את התוכנית לרמה הארצית אף שאינה אידיאלית ויש לערוך בה שינויים כיון שהיא נחוצה. גם שם לא הבינו שתוכנית רעה יש לבטל ולא לשפץ.
התוכנית בוטלה כיון שנוצרה אווירה ציבורית שראתה את הכשלים שלה, בהתייחסות הלא אנושית לבני אדם, ובבזבוז משאבים ציבוריים לצורך הגדלת הרווחים של חברות פרטיות שלא ממש מעניין אותן גורלם של אותם אנשים. המהות לא הייתה משנה אילו לא היה כוח פוליטי שהורכב מארגונים חברתיים שעמלו ולא ויתרו וללא חברות וחברים בועדת העבודה והרווחה של הכנסת שלא היו מוכנים לקבל את סדר העולם שבו האוצר קובע ומשרדי ממשלה אחרים משתפים איתו פעולה.
חשוב לחגוג היום ומחר לחזור לעבודה שהיא כמעט בעלת ממדים סיזיפיים, מעסיקים אינם ששים למעורבות של ארגוני עובדים, האוצר לא ממש יוותר על הפרטה של תוכניות חברתיות ועל תקציב שמונה שנתי שיבוא כחידוש אחרי תקציב חמש שנתי כדי להמשיך לשלוט בתהליך. אין ספק שמשהו משתנה רק צריך להבין שזו רק ההתחלה, התחלה טובה.
