מאת רמי הוד, סטודנט לתואר שני בסוציולוגיה ופעיל בארגון כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי. הטור פורסם באתר nrg.
האחד במאי 2010 הוא יום מיוחד. משמעותו חורגת הרבה מעבר לסמליות ורומנטיקה והיא אינה רלוונטית רק לקומץ אקטיביסטים. להבדיל משנים קודמות, התהלוכות השנה, שיתקיימו במספר שיא של ערים בהם חיפה, ירושלים, נצרת, באר שבע ותל אביב, מייצגות שינוי אמיתי בחברה הישראלית.
מחוללי שינוי זה הבינו שבניגוד למה שביבי, האחים עופר ופקידי האוצר מנסים למכור לנו, ההון לא מטפטף למטה וגמישות תעסוקתית היא כינוי מכובס לניצול. על אף שעדיין אין בכנסת מפלגה סוציאל-דמוקרטית הנאבקת לשינוי יחסי הכוחות בשוק העבודה ולמען מדינת רווחה מתוקנת, בשטח מתעוררות קבוצות רבות שמסרבות לקבל את מציאות חייהן כגזירת גורל.
גיבור מעמד העובדים, במילותיו של ג'ון לנון, אינו מופיע רק בתמונות רומנטיות ממהפכות עבר, אלא חי ובועט ביום יום שלנו. הוא מופיע במקומות עבודה רבים בהם שולט הפחד והניצול, בהם מתייחסים לעובדים כניצבים חסרי פנים ולא כשותפים בהצלחת המקום.
הוא מופיע גם במקומות שיש בהם ועד עובדים לא דמוקרטי, שכבר לא מייצג את רצונם של העובדים ולא עומד לבחירתם. בעזרת הבנה שרק התאגדות משותפת יכולה לשפר את המצב, קמות מדי יום התארגנויות עובדים חדשות השואבות את כוחן מהשתתפות פעילה של החברים במקום העבודה. באחד במאי, יום העובדים הבינלאומי, ראוי להציג חלק ממובילי ההתארגנויות – גיבורי מעמד העובדים בישראל.
אלו הם גיל שטח וגיטה גרינקביץ', עובדי ניקיון באמצעות חברת קבלן באוניברסיטת בן-גוריון, נציגיהם הנבחרים של כ-150 מנקים ומנקות. ביום העצמאות פנו גיל וגיטה לנשיאת האוניברסיטה כך: "העסקה קבלנית ופוגענית במוסד אקדמי מתווה דרך קלוקלת וחינוך לדיכוי ועושק. אנו פונים לכבוד הנשיאה, פרופ' רבקה כרמי: שימי סוף לפוגענות בין כותלי האוניברסיטה, ובכך תהפכי את אוניברסיטת בן-גוריון למגדלור ולנושאת הדגל אשר החברה הישראלית זקוקה לו נואשות".
גיבורות נוספות הן עליזה ידעי ופתחייה מוסראווה, מטפלות משפחתונים מבני ברק וערערה, אשר מובילות את איגוד עובדות המשפחתונים הארצי המונה היום למעלה מ-1400 מטפלות. נשים מעשרים וחמישה יישובים, יהודיות וערביות, מסרבות להשלים עם תנאי העסקתן הירודים ועם סירובו של משרד התמ"ת לקחת אחריות על עבודתן ובכך גם על אלפי הילדים אותן הן מחנכות.
גיבורי מעמד העובדים הם גם עובדי אקרשטיין בירוחם שהצביעו בבחירות להנהגת הוועד לבנצי צנגאוקר, מומי עוזיאל ושמעון זעפרני, נציגיהם המסורים, ולא למועמדים מטעם ההנהלה. גיבורים הם גם רחלי גרובר ובני אדרי, שניים מנציגיהם הנבחרים של עובדי ועובדות עתיד חדש שירותי אנוש בע"מ, חברה המפעילה הוסטלים לפגועי נפש בחיפה ובקריות. העובדים סובלים מדפוסי העסקה פוגעניים ונתקלים בהנהלה החושבת, לדברי הנציגים, דרך החור של הגרוש.
גיבורים נוספים הם אלפי המורות והמורים העובדים בקרן קרב, אשר מסרבים להשלים עם הפיכתם של מורים בישראל לעובדי קבלן ללא ביטחון תעסוקתי ומקימים בימים אלו איגוד ארצי.
בחרו בדרך אחרת
עובדות ועובדים אלו, וגם רבים אחרים, שהתארגנו כולם דרך ארגון כוח לעובדים – ארגון עובדים דמוקרטי המונה היום, כשנתיים מיום הקמתו, למעלה מ-4000 חברים, מיישמים הלכה למעשה עקרונות כמו דמוקרטיה במקום העבודה וסולידריות חברתית.
בזקיפות קומתם ובנחישותם לעמוד מול איומים וניסיונות הפחדה הם גרמו ללא מעט מחבריהם למקום העבודה להפסיק לדבר רק ב"אני" ולהתחיל לדבר ב"אנחנו". הם היו יכולים להשיג לעצמם משכורת גבוהה יותר ולאפשר בכך להנהלה להפריד ולמשול בעובדים, הם גם היו יכולים להשתמש בכלי המשפטי ולתבוע את המעסיק בבית הדין ובכך לפתור לעצמם, ורק לעצמם, את הבעיה.
אבל הם בחרו בדרך אחרת – דרך ההתארגנות והמאבק המשותף. עובדים אלו מזכירים לנו שדמוקרטיה שאיננה מתבטאת בחיי היום היום שלנו, ובפרט בשוק העבודה, היא דמוקרטיה נכה ומרוקנת מתוכן, בה מרבית האזרחים נותרים משוללי כוח מול מיעוט קטן הקובע את סדר היום של כולנו.
התארגנויות העובדים החדשות והדמוקרטיות קוראות תיגר על המציאות הזאת. חלקן מתרחשות בתחומים מופרטים כמו בריאות הנפש, החינוך והרווחה, וחושפות את פניה האמיתיות של מדיניות ההפרטה והשוק "החופשי". אחד במאי 2010 הוא יום מצוין להצטרף למערכה להרחבת העבודה המאורגנת בישראל, מערכה הרלוונטית ליום יום של כולנו ומהווה תקווה לחברה צודקת.
