מאת תמר גוז'נסקי

רעש תקשורתי רב מלווה את החקירות והמעצרים של המעורבים ב"קיצורי דרך" רווחיים מאוד מבחינתם של ברוני נדל"ן בפרויקטים דוגמת "הולילנד" בירושלים ומתחם מפעלי המלח בעתלית ובאילת. בכל המקרים האלה, הנחקרים עתה, חשודים ברוני נדל"ן בשיחודם של פקידים ונבחרי ציבור. לעומת זאת, כאשר על סדר היום עומדות פרשות לא פחות חמורות (מבחינה חברתית) של הפרטת שירותים ציבוריים, לא רק שההד התקשורתי מוגבל, אלא שהברונים של ההפרטה אפילו זוכים בתהילה של משקיעים וברווחים, שרק מעטים מערערים על קבילותם.

הכלכלן ג'וזף שטיגליץ, חתן פרס נובל לכלכלה, טבע את האמירה שהפרטה (privatization) אינה אלא השחדה, כלומר צורה של מתן שוחד (briberization). שהרי גם במקרה של הפרטה מעורבים מאוד מקבלי החלטות – ראש ממשלה, שרים, פקידים ויועצים משפטיים, אשר מקדמים העברת רכוש ממשלתי לידי כרישי הון, המקבלים את הזכות להפיק רווחים ממיזמים בעלי אופי ציבורי מובהק.

בישראל, כבר הופרטו שירותי הטלפון (בזק ושלוש חברות הטלפון האחרות), חברת אל על, חיפושי הנפט והגז, שירותי הסיעוד וקרנות הפנסיה. בתהליכי הפרטה נמצאים שירותי הדואר, שירותי המים והביוב, מע"צ, נמלי הים, וגם תחומים שונים במערכות החינוך והבריאות.

שלא כמו בהפרטות אחרות, ההפרטה של חברת החשמל נתקלה במשך שנים ארוכות בהתנגדות של עובדי החברה. החוק שעסק בהפרטת חברת החשמל אושר עוד ב-1996, אך רק בימים אלה פורסם ("דה מרקר", 21.4), כי הממשלה וועד העובדים סיכמו את אופן יישום ההפרטה.

על מה הסכימו?

לפי הפרסום, ועד העובדים הסכים לקביעת מגבלת ייצור חשמל, שמעליה ייוצר החשמל רק בידי חברות פרטיות; לפיטורים של כ-1,500 עובדים; להעברת הסמכות לקביעת רשימות המפוטרים לידי ההנהלה; להעברת המנהלים לחוזים אישיים; להקמת חברה ממשלתית חדשה לניהול מערכת החשמל – תפקיד שהיה שמור עד כה לחברת החשמל.

בהנחה שהפרסום נכון, הסכמה זו מאפשרת לממשלת נתניהו להתחיל בפועל בהפרטה של משק החשמל. אמנם, חברת החשמל עצמה בינתיים לא תפוצל (למרות שהאוצר לא ויתר על הדרישה לפיצול), אך היא גם לא תבנה תחנות כוח חדשות, ולכן בהדרגה יירד משקלה במשק החשמל.

הדגש בתוכנית הוא – בהחלשת כוחו של ציבור העובדים המאורגן. כפי שסיכם הפרשן הכלכלי אבי בר-אלי באותו גיליון של "דה מרקר": "הנהלת חברת החשמל תוכל לכפות על עובדיה גמישות ניהולית המלווה בהתייעלות אמיתית". תזכורת: "גמישות ניהולית" היא ביטוי מכובס להחלטות חד-צדדיות של ההנהלה; ואילו "התייעלות" היא ביטוי מכובס להפחתת שכר, להרעת תנאים ולהעסקת עובדי קבלן.

לקחים מהפרטות של הספקת חשמל

הפרטה של הספקת החשמל כלולה בכל התוכניות ל"שינויים מיבניים", שניפקו הממשל האמריקאי ומוסדות פיננסיים דוגמת הבנק העולמי וקרן המטבע. ואכן ב-30 השנים האחרונות בוצעו הפרטות של הספקת החשמל במדינות רבות.

ב-2009 פרסם הבנק העולמי מחקר, שבחן את תוצאות ההפרטה של שירותי המים והחשמל ב-71 מדינות, רובן מתפתחות. המחקר גילה, כי החברות המופרטות בתחום החשמל נעשו יעילות יותר במובן הזה, שהעומס על כל עובד הוכבד וההכנסות גדלו. אך במקביל, מספר המועסקים בחברות החשמל ירד ב-24% – כלומר, לפחות רבע מהעובדים פוטרו (בהנחה שגם הוחלפו עובדים קבועים בעובדי חברות כוח אדם).

אשר לפיתוח תחום החשמל, מצא המחקר, כי החברות הפרטיות משקיעות מעט מדי בתחזוקה ובהרחבה של הייצור ושל רשתות החשמל. את הסיבה לכך לא קשה לנחש: מחסור יזום בהיקף ייצור החשמל הוא הזדמנות להעלאת תעריפים. והתוצאה – פחות עובדים, פחות השקעות והעלאת תעריפים הובילו לגידול משמעותי ברווחי החברות הפרטיות. הנה מי הרוויח מההתייעלות, שבשמה מבוצעות ההפרטות.

הפרטה אינה עניין כלכלי גרידא

בספרות הכלכלית הבורגנית מוצגת כל הפרטה כצעד חיוני למלחמה במונופולים ולהגברת התחרות. המציאות מלמדת, כי במרבית ההפרטות בישראל, קמו חברות ענק ריכוזיות בבעלות פרטית על חורבות החברות הממשלתיות. כך קרה עם הבנקים שהופרטו, עם חברת בזק, עם אל על, ובעבר – עם מפעלי ים המלח (כי"ל) וחברת הדלק פז.

בשנים האחרונות מושם דגש בהפרטה של חברות תשתית, וביניהן – חברת החשמל, ולא במקרה. שליטה בחברת תשתית מבטיחה שליטה בתחום חיוני, שאין לו תחליף, שכן כל תחומי הייצור והצריכה כרוכים בצריכת חשמל.

דווקא בתחום החשמל מתבקשת, לכן, אחריות ממשלתית ישירה לגידול מתמיד בהיקף הייצור; להבטחת הספקה לכל פינה בארץ; לרמת המחירים. במקרה של הספקת חשמל, שאינו ניתן לאגירה, פירוש הדבר, שבמשך מרבית ימות השנה ישנו כוח ייצור שאינו מנוצל, אך המבטיח הספקה בימי ביקוש שיא. אז מדוע מתעקשת הממשלה להפריט את משק החשמל?

ראשית, משום שההון רוצה להפוך גם את תחום החשמל למקור רווחים; ושנית, משום ששבירת כוחם המאורגן של עובדי חברת החשמל יסייע לממשלה ולמעבידים להרחיב את המתקפה על זכויות העובדים בחברת החשמל ועל שכרם, אך גם על השכר והזכויות של כלל העובדים השכירים. ולמען מטרה מרכזית זו, תהיה הממשלה מוכנה אפילו לסבסד יצרני חשמל פרטיים בדרכים שונות ולהסתכן בתקלות באספקת החשמל ובייקורו. חיסול העבודה המאורגנת הוא מטרת העל של ההון והשלטון.