מאז הקמתה בשנת 1919, ציינה תמיד המפלגה הקומוניסטית בארץ את ה-1 במאי בתהלוכות בהן התנופף הדגל האדום, דגל מעמד העובדים. מק"י עשתה זאת גם כאשר לחבריה נשקפה סכנת מעצר מצד המשטרה הבריטית או המשטרה הישראלית; גם כאשר ההסתדרות הכללית התנערה מהדגל האדום וממורשת ה-1 במאי; וגם כאשר כינו את חברי מק"י 'הוזים בהקיץ' או 'לא-עדכניים'.

העקשנות לדבוק בסמלי המאבק המעמדי והחברתי, בדגל האדום וב-1 במאי, לא הייתה גחמה. היא נטועה עמוק בהשקפת העולם המהפכנית, בהכרה ביכולתם של העובדים, של כלל המנוצלים, לפרוק את עול ההון ולכונן חברה ללא ניצול, אפליה, דיכוי ומלחמות.

והעקשנות משתלמת: עובדים, מובטלים, סטודנטים, נשים, אנשי חברה וסביבה, שוחרי שלום ודמוקרטיה, אשר למדו מניסיונם את חשיבות המאבק נגד ההון והשלטון – חברו יחד בקואליציות ה-1 במאי מנצרת וחיפה ועד לת"א-יפו, ירושלים ובאר-שבע.

בתהלוכות ה-1 במאי השנה ישתתפו, יחד עם מק"י, חד"ש ומרצ – תנועות נוער שמאליות, אגודות סטודנטים, ארגון המורים העל-יסודיים, ארגון הסגל האקדמי הזוטר באוניברסיטת ת"א, הפורום המתאם הארצי של ארגוני הסגל האקדמי הזוטר, עובדים סוציאליים, הארגון כוח לעובדים, תנועת אחותי, מהפך, מאבק סוציאליסטי, התנועה הירוקה, הקשת הדמוקרטית המזרחית, תנד"י ורבים אחרים.