פסח חלף עבר וגם ייתר מועדי אפריל, וראש הממשלה נתניהו לא השיב עדיין לשאלות, שהציג בפניו הנשיא אובאמה לפני למעלה מחודש. האם התמהמהות זו של נתניהו היא צעד טקטי, או שנתניהו שואף לדחות את תשובתו עד שתפרוץ מלחמה (מול לבנון, מול החאמס, מול אירן), בתקווה שמלחמה תוריד מעל סדר היום כל דרישה לתת תשובות לגבי עתיד ירושלים, שאלת הגבולות וגורל ההתנחלויות?

כפי שהדברים מתגלגלים כעת, נראה שהאפשרות השנייה היא זו, שמנחה את נתניהו בהשתהות במתן התשובות לאובאמה.

שיקוליו של נתניהו אינם מנותקים לגמרי מהקשר אמריקאי. בכתבה ב"ידיעות אחרונות" (26.3), ציטטה הכתבת אורלי אזולאי "גורם אמריקאי בכיר", שסיפר לה, מה אמר אובאמה לנתניהו:

"מול ארצות-הברית ניצבים אתגרים קשים ומסובכים במזרח-התיכון: עליה לטפל באיום האירני ובשתי גזרות המלחמה בעירק ובאפגניסטן. אובאמה אמר לנתניהו, כי ישראל צריכה להתחשב באינטרסים של ארצות-הברית…".

נתניהו רואה במה שמכונה "האיום האירני" הזדמנות להדק את הקשרים הצבאיים והמדיניים עם ארה"ב. לכך הוא תורם את תרומתו בדרכים שונות, למשל – בליבוי היסטריה מלחמתית מול סוריה ולבנון. כך נולד הספין העיתונאי בדבר משלוח טילי סקאד מסוריה לחיזבאללה, שבו נופפו דוברי ממשלה וצבא ישראליים מתלהמים, ואשר גווע תוך יממה – עד הספין הבא.

את ההיסטריה המלחמתית משלימים ספינים אחרים, המתארים את האסון שבהסדר שלום. לא במקרה, נבחרה לכתבה, שצוטטה לעיל, הכותרת: "אובאמה מאיים: תוכנית שלום חד-צדדית". הלוך הרוח המשודר מלמעלה מגדיר את תוכנית שלום של אובאמה (שרשמית טרם פורסמה) בתואר החד-משמעי "איום".

ישראל, המציינת השבוע 62 שנות עצמאות ללא שלום עם שכניה, מקיימת מזה 43 שנה משטר כיבוש בשטחים הפלסטיניים (תקופה המכסה שני-שלישים משנות קיומה), וממשיכה בהרחבת ההתנחלויות, מצד אחד, ובהריסת בתיהם של פלסטינים, מצד שני. המשימה של כוחות השלום, יהודים וערבים, היא להציל את ישראל מההנהגה של נתניהו, ליברמן וברק, המובילה לאסון המלחמה הבא.