מאת תמר גוז'נסקי
בריאיון בגלי צה"ל (6.4) מתחה דליה דורנר, השופטת בדימוס, המכהנת כנשיאת מועצת העיתונות, ביקורת חריפה על החלטת הצנזורה הצבאית לאסור פרסום פרשה, הקשורה ישירות ברמיסת חופש העיתונות בישראל. אך מאחר שהצנזורה אסרה אפילו לפרסם, שיש צו איסור פרסום, שכבר לא לדבר על פרטי הפרשה, גם מי שהקשיב בתשומת לב לדברי דורנר, לא יכול היה להבין, באיזו פרשה מדובר.
באותו יום, מצא לנכון היומון "ידיעות אחרונות" להעמיד במבחן את האיסור הגורף, שהטילה הצנזורה הצבאית. היומון הקדיש עמוד שלם לתרגומו מאנגלית של מאמר, שפרסמה ג'ודית מילר, עיתונאית אמריקאית נודעת, על אותה פרשה. המתבונן באותו עמוד אינו יכול שלא לראות, כי כמחצית מהמאמר של מילר מחוקה בידי הצנזורה באמצעות מלבנים שחורים. אך המסר עבר: מה שמותר לדעת לתושבי כל העולם (וגם לתושבי ישראל הקוראים עיתונים ובלוגים באינטרנט), אסור בידיעתם של תושבי ישראל.
אין זו הפעם הראשונה שהצנזורה הצבאית עושה שימוש בסמכויותיה, כדי לסתום את פיה של העיתונות. ביטאוניה של המפלגה הקומוניסטית הישראלית – "קול העם", "אל-אתיחאד" ו"זו הדרך" – היו קורבן חוזר ונשנה של הצנזורה. ההבדל היחיד הוא, שהיום נמחקות המילים "האסורות בפרסום" באמצעות מלבנים שחורים, ואז – הקטעים המחוקים נותרו לבנים. זכור לי היטב, שאנשי הצנזורה דרשו בתוקף, שלא רק שלא יפורסם תוכן הקטעים המחוקים, אלא שגם הכתמים הלבנים לא ייראו בעיתון…
באמתלה "ביטחונית", מנעה בשעתו הצנזורה פרסום ידיעות ומאמרים שלמים על רצח בידי לובשי מדים (טבח כפר קאסם, למשל); על גירוש מאורגן (טרנספר) של תושבים ערבים (ממג'דל, הלא היא אשקלון היום); ועל פיתוח וייצור נשק גרעיני בישראל.
כאז כן היום, כל פרשה של איסור פרסום בידי הצנזורה, שאושר אפילו בבית משפט, כוללת שני מרכיבים: האחד, מניעת מידע מאזרחי ישראל לגבי דברים מהותיים שקרו בישראל; והשני, הרמיסה של חופש העיתונות, אשר בישראל אינו מוגן באופן חוקתי, אלא רק בהחלטה עקרונית של בית המשפט העליון (פרשת "קול העם").
ובכל זאת יש הבדל משמעותי בין אז והיום: בעידן האינטרנט, יכול כל ישראלי שיש לו גישה לרשת, לשוטט ולמצוא ידיעות מפורטות ומאמרים על הפרשה האסורה כעת בפרסום בישראל. כמובן, שהאיסור שהטילה הצנזורה רק מעצים את העניין בפרשה, שפרטיה כאמור חסויים.
אם עד שתקראו רשימה זו כבר יוסר צו איסור הפרסום – תלמדו על פרטי הפרשה מהתקשורת הישראלית. אם עדיין יהיה האיסור בתוקף, הנה אתר בריטי שבו תוכלו לקרוא על הפרשה:
