מאת מירב שור וחן טובול הן סטודנטיות בקליניקות למשפט ושינוי חברתי באוניברסיטת חיפה. הטור פורסם באתר nrg.

בישראל של היום, 22% ממשקי הבית סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, כפול מבארה"ב. בטחון תזונתי מוגדר כיכולתו של אדם לספק מזון, לו ולמשפחתו, בכמות ובאיכות  מתאימים ומספיקים, באורח סדיר ובדרכים מקובלות חברתית.

לפני מספר שבועות התקיימה עצרת מחאה בירושלים, מול משכן הכנסת, בהשתתפות המוקד לביטחון תזונתי בבאר שבע, שותפות חיפה להתרת שרשרת העוני, פעילים מטופלי שירותי הרווחה הנוטלים חלק פעיל במאבק לביטחון תזונתי בישראל וגופים נוספים. במסגרת העצרת, הוצב שולחן ערוך לארוחת סדר פסח, כשהצלחות מלאות בחול ובחצץ כאות מחאה למצוקתם של אלפי הילדים הרעבים בישראל.

בעצרת נכחו מספר חברי כנסת שהביעו הזדהות עם המפגינים, וביניהם: חיים אורון, ניצן הורוביץ ורוחמה אברהם, אשר קראו לחברי הממשלה לקיים מפעל הזנה בכל בתי הספר בישראל.

מטרת העצרת הייתה לקרוא לממשלת ישראל לקבל על עצמה את האחריות לתופעה המחריפה של חוסר ביטחון תזונתי בקרב ילדי ישראל, ולקיים מפעל הזנה בכל בתי הספר; יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים, ובכל היישובים בישראל, ללא הבדלי מוצא ומעמד כלכלי. וכמו כן, לפעול למציאת פתרונות לקשיים שנתגלו בהפעלת מפעל ההזנה בבתי הספר.

אלפי תלמידים בישראל סובלים מחוסר ביטחון תזונתי, והדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בכך שהם אינם זוכים אף לארוחה חמה אחת ביום. נמצא כי ילדים שאינם מקבלים תזונה ראויה, מתקשים להתרכז בלימודים והישגיהם נמוכים יותר מאלו של ילדים המקבלים תזונה מספקת.

החוק לא מיושם במלואו

חוק ארוחה יומית לתלמיד, התשס"ה-2005, קובע שבישובים מסוימים בהם מופעל חוק יום חינוך ארוך, התלמידים בבתי ספר יסודיים ובגני ילדים יקבלו ארוחה חמה אחת בכל יום לימודים ארוך.

קביעת האוכלוסייה הזכאית נתונה לשיקול דעתו של שר החינוך, משמע שלא בכל יישוב בו מופעל חוק יום חינוך ארוך, התלמידים אכן יזכו לארוחה. לצערנו, התגלו קשיים רבים ביישומו של החוק. בשנת הלימודים התשנ"ח הוחל החוק רק על כ-60% מהתלמידים המשתתפים ביום חינוך ארוך. למעשה, החוק הופעל רק בכ-66 מ-110 הרשויות המקומיות הנכללות ביום חינוך ארוך, ולאו דווקא ברשויות החלשות ביותר. בנוסף, בעוד שהחוק היה אמור להיות מיושם בהדרגה בקרב כל התלמידים הלומדים במסגרות המקיימות יום חינוך ארוך, הרי שמשנת תשס"ה ועד תשס"ח הלך ופחת מספר התלמידים הנהנים מהזנה.

הסיבה העיקרית לאי החלת החוק במלוא היקפו הייתה קשיי מימון. סיבות אחרות היו סחבת בקבלת ההחלטות על ידי משרדי הממשלה, קשיי התארגנות והתנגדות של הרשויות המקומיות והורי התלמידים להשתתף במפעל. למעשה, אין כיום בקרה על העמידה בכל שלבי התהליך, החל מייצור המזון, דרך שינועו והקפדה על התנאים התברואתיים בבתי הספר, ועד לסילוק האשפה.

קושי נוסף שעלה נוגע לשיעור ההשתתפות של ההורים במימון ארוחתו של כל תלמיד. שיעור זה אמור להיקבע באופן מדורג לפי הכנסה לנפש במשפחה, ובהתאם לחלוקה לפי אשכולות כלכליים-חברתיים.

אולם, הרשויות המקומיות נוהגות לגבות תשלום אחיד ולקיים וועדת הנחות ברמת הרשות או בית הספר. כמו כן, נמצאו רשויות אשר גבו מההורים תשלום הגבוה מהתקרה שנקבעה. נמצא כי הרשויות המקומיות מתקשות לקיים מבחני הכנסה על מנת לקבוע את הסכומים בהם יחויבו ההורים.

בקליניקה אנו מנסות לפעול לתיקון חוק ההזנה כך שכל תלמיד בארץ יזכה לארוחה חמה אחת בכל יום לימודים. אנו מזמינות את הממשלה לפעול לתיקון מיידי של החוק, להגדיל את התקציב המיועד למפעל ההזנה ולחדול מהישענות על ארגונים פילנתרופיים שאין ביכולתם לצמצם את מימדי התופעה המורכבת של חוסר ביטחון תזונתי בישראל.