מאת איתן קלינסקי.
מספר שנים הייתי שליח של מדינת ישראל בצ'ילה. לימדתי בבית הספר של הקהילה היהודית ע"ש חיים ויצמן. מטבע הדברים שבעקבות רעידת האדמה יצרתי קשרי טלפון ואינטרנט עם ידידי בצ'ילה כדי לשאול לשלומם. לכל ידידיי שלום. אך אני מבקש לשתף את הקוראים בנושא המדובר ביותר כיום בצ'ילה, ולצערי, בכל דיווח בישראל מהמדינה המוכה הזו אין זכר לאזכור הזה, כי הוא למעשה דן בתוצאות ההרסניות של כלכלה המאבדת עצמה לדעת עקב השתעבדות מדעת להפרטה מטורפת.
חוקי ההפרטה בצ'ילה הפריטו גם את הפיקוח על הבנייה. הפרטה זו הייתה מלווה בוויכוח ציבורי, כי צ'ילה היא מדינה למודת רעידות אדמה. רוב הרעידות בשנים האחרונות היו ברמות נמוכות, אך הן היו מוקד לפורענות לבתים, שאינם עומדים בתקן עמידות בפני רעידת האדמה. חוקי ההפרטה התקבלו לפני מספר שנים למרות מחאת מפלגות השמאל.
כיום מסתבר, שבכל השיכונים העממיים הזולים, שנבנו לפני חמש-שש שנים והיו במרכזי רעידת האדמה, מידת הקריסה בהם הייתה מבהילה. לעומת זאת בתי יוקרה, שנבנו על-ידי אותן חברות באותם האזורים, הנזק היה מזערי. הזעם בצ'ילה הוא לגבי חברות הבנייה והחברות המפקחות.
הבעיה הקשה, שניצבת כיום לפתחה של צ'ילה זו העובדה הכואבת, שאלפי משפחות נאלצו לעזוב את בתיהם, מפאת סכנת ההתמוטטות הצפויה לאותם בניינים. הפינוי ההמוני של משפחות, שהן בעיקר משכבות חלשות, מלווה בחשש מה טומן בחובו העתיד. מדובר במשפחות קשות יום, שכל השקעתם הכספית ירדה לתהומות האדמה שרעדה. לרובן לא נמצא הסדר חילופי וכל פיצוי שעומד היום על סדר היום הוא אפסי לעומת ההשקעה הכספית של אותן משפחות שהלכה לאיבוד. מדובר במשפחות שגירדו פזות לפזות כדי לרכוש דירה של שני חדרים בשיכון עממי.
תוצאות ההפרטה המטורפת שאיתה מתמודדת היום צ'ילה, זה לא עניינה של עיתונות ישראלית, שהלכה כצאן לטרף אחרי אלילי ההפרטה.
עיתון האח של עיתון הארץ בישראל "לה ניסיון" של צ'ילה, דן בהרחבה בנושאי ההפרטה לא רק על-רקע רעידת האדמה, אלא על העקרונות המעוותים של השיטה. עקרונות של שוק פרוע, המסיר מהמדינה כל אחריות. הכל עובר להכרעות של הכוחות בשוק, גם אם המחיר במקרה של צ'ילה הוא שאלפי משפחות מצאו עצמם בלי בית ואחריות ננסית מגומדת של המדינה. מדינה שאפילו את מנגנוני הפיקוח הפריטה.
ולנו יש ראש ממשלה וסנשו פנשו במשרה של שר אוצר, שדבקים לרעיון שהכרחי להפריט כל מה שזז. אני מוכן לנדב להם את "לה ניסיון" – עדויות של חרטה מאוחרת על הפרטת המדינה וכלכלתה בידי ההון.
