מאת אביב לביא. המאמר פורסם ב"מעריב".

ההיסטוריה רצופה קמפיינים סביבתיים שנקברו בדומייה בלי שהצליחו לפגוע בשערה משערות ראשו של התאגיד שאליו כוונו. לעולם אי אפשר לצפות מה יצית לפתע קמפיין ויגרום לו להמריא אל מחוזות ההשפעה, אבל כשזה קורה – זה קורה בגדול. ומה שקרה בימים האחרונים לקמפיין של גרינפיס נגד תאגיד המזון נסטלה (בארץ: אסם-נסטלה) עולה על התחזיות הוורודות – או הירוקות – ביותר של יוצריו.
 

נסטלה, כמו תאגידי מזון רבים, עושה שימוש בכמויות עתק של שמן דקלים כדי לייצר את שלל חטיפיה. מעבר לעובדה שמדובר בשמן נחות מבחינה בריאותית, הוא מגיע מיערות הגשם של אינדונזיה, שנכרתים בשיטתיות ובקצב מבהיל על מנת לפנות מקום למטעי דקלים שמהם מופק השמן. דקלי השמן נחשבים לגורם השני בגודלו (אחרי מטעי הסויה) לבירוא יערות הגשם בעולם.

נסטלה רוכשת את שמן הדקלים מחברת סינאר מאס, שנחשבת בעיני ארגוני הסביבה ליצרנית שמן הדקלים המזיקה ביותר. לסינאר מאס זיכיונות מממשלת אינדונזיה שמאפשרים לה להעמיק ולחדור אל יערות הגשם במדינה ולברא אותם בקצב מהיר.

לבירוא היערות יש השפעה כפולה: פעם אחת על קצב התחממות כדור הארץ – היערות מקבעים פחמן דו חמצני, וכריתת כל עץ מגדילה את כמות הפחמן באטמוספרה; ופעם שנייה על יכולתם של בעלי חיים להתקיים, בראשם קופי האורנגאוטן בעלי המראה האנושי, שנמצאים בסכנת הכחדה.

מהאורנגאוטן הסומטרי נותרו רק כ-7,400 פרטים . לטענת אנשי גרינפיס, הקופים שנותרים ללא מקורות מזון מגיעים אל עצי הדקל, ונורים שם למוות על ידי מגדלי הדקלים.

במהלך השנתיים האחרונות פנו ארגוני סביבה לחברת נסטלה וטענו בפניה שסינאר מאס, ספקית השמן שלה, עוברת על החוק ומתעלמת לחלוטין מתקנות "השולחן העגול בדבר שמן דקלים וקיימות" – גוף פיקוח שמתיימר להפוך את תעשיית השמן לסביבתית יותר. בעקבות הטענות נגד סינאר מאס כבר ביטלו כמה תאגידים גדולים, בראשם יוניליבר, את החוזים איתה, אך נסטלה עמדה בסירובה.

אחד החטיפים הפופולריים של נסטלה, בישראל ובעולם, הוא "קיט קט", המכיל שמן דקלים. על פי תחשיבים שערכו אנשי גרינפיס, מדי חמש דקות מיוצרים קיט קטים בכמות שאפשר לערום לגובה של מגדל אייפל.

"קיטקטסטרופה"

אחרי שהבינו שנסטלה לא מתכוונת להחליף ספק, החליטו בגרינפיס להוריד כפפות. לאחרונה העלה הארגון קמפיין בטלוויזיה וברחבי הרשת, בחסות הסיסמה הידידותית "דם על הידיים". את הקמפיין מוביל סרטון בוטה במיוחד. הסרטון הוא בעצם פרודיה על פרסומת של קיט קט, שמבליטה את הרעש הקראנצ'י שנשמע בעת שנוגסים בחטיף, ומתבססת על משחק המילים "טייק א ברייק" (קח הפסקה/שבירה).

בתשדיר מככב פקיד משועמם, שלוקח הפסקה ושולף קיט קט. רק שבמקום רצועת שוקולד מפתה הוא מוציא מהחפיסה אצבע של אורנגאוטן, וכשהוא נוגס בה סנטרו, אצבעותיו ושולחנו מתמלאים נחילי דם. המסר: בכל פעם שאתם לוקחים ביס מקיט קט, אתם נוגסים ביערות הגשם ובאפשרות של האורנגאוטנים לשרוד. לצפייה בגרסה הישראלית לחצו כאן.

האפקט של התשדירים היה מהמם. אפילו הסאן, העיתון הלונדוני הצהבהב שמאבקי סביבה הם לרוב לא כוס התה שלו, התגייס למערכה, ופרסם בסוף השבוע מאמר שמלווה בצילום נוגע ללב של נקבת אורנגאוטן וצאצאה. הכותרת: "קיטקטסטרופה".

מהצד השני, נסטלה עשתה את כל הטעויות האפשרויות: בחסות טיעון של הפרת זכויות יוצרים (בסרטון מופיע החטיף עם העטיפה האדומה והלוגו המקוריים) הצליחה לגרום להורדת הסרטון מהטלוויזיה, אבל לרשת חוקים משלה. שם, הסרטון ממשיך לרוץ בהצלחה מסחררת כשאת מקום הקיט קט מחליף כתם שחור ועליו המילים "החטיף המצונזר". נסטלה גם פנתה אל מעריציה בדף הפייסבוק ואסרה עליהם להשתמש בלוגו של מוצרי החברה, ובתמורה זכתה לקלחת של תגובות עוינות. כעבור מספר שעות חזרה בה והתנצלה על "גסות הרוח".

שרון דולב, מנכ" ל גרינפיס ישראל, מספרת ש"כבר שנתיים גרינפיס העולמית מנסה לקבל התייחסות מנסטלה, בלי הצלחה. בסוף הבנו שאנחנו צריכים לעשות משהו שממנו הם לא יוכלו להתעלם. סוכם שכל סניף של הארגון יפנה את הקמפיין ישירות אל הסניף של נסטלה באותה מדינה. עד עכשיו יותר מחצי מיליון איש בעולם ראו את הסרטון, ויותר מ-2,200 ישראלים כבר שלחו מכתבי מחאה למשרדי אסם-נסטלה בארץ".

קיבלתם מהם תגובה כלשהי?
"לא".

אתם מתכוונים להעלות גם בישראל קמפיין טלוויזיוני?
"אין לנו כסף אפילו בשביל לכנס ישיבה ולדון בזה".

ממשרד היח"צ "גיתם", המייצג את אסם-נסטלה, נמסר: "לאסם אין קשר לעניין, מכיוון שהיא משווקת בארץ רק את דגני הבוקר ומוצרי הקפה של נסטלה". מנסטלה העולמית נמסר: "אנחנו שותפים לדאגה מפני האיום על יערות הגשם הנובע מהמטעים של דקלי השמן. לאחרונה התחייבנו להשתמש רק בשמן דקלים ידידותי לסביבה החל מ-2015. עד אז, אנחנו נוקטים את כל הצעדים כדי להבטיח שאיננו קונים שמן דקלים מספקים שתורמים להרס היערות. כחלק מהצעדים הללו, הפסקנו לרכוש שמן מהחברה האינדונזית סינר מאס לצורך הפקת מוצרים מחוץ לאינדונזיה".