אני מתכבד להביא בפני הכנסת את הצעת החוק שלי ושל חבריי לסיעה, חוק–יסוד: הזכות לדיור. מימין לשמאל, מכל קצוות הבית, כולנו אמורים להסכים שהזכות הזו היא זכות בסיסית ויסודית. אצל זאב ז'בוטינסקי זהו אחד מחמשת המ"מים – המעון – שבלעדיו חייו של האדם בעצם אינם חיים ראויים. כבודו של האדם, יכולתו לתפקד בחברה, קשורים בכך שיהיה לו מעון.

הצעת החוק קובעת שכל אזרח ישראלי זכאי לדיור בשטח, באיכות ובתנאים אשר לא יהיו גרועים מן הרמה אשר תיקבע בחוק. החוק הזה הכרחי, משום שתחום הדיור בישראל הפך להיות תחום בעייתי ביותר. מבין שלל הבעיות החברתיות שיש בארץ, בעיית הדיור היא אולי הבעיה הבוערת ביותר, והיא כלל לא מטופלת בידי הממשלה.

מצוקת הדיור חוצת מגזרים: היא בעיה שנמצאת הן ביישובים הערביים והן במרכז תל–אביב ובמרכז ירושלים. היא בעיה מציקה גם במרכז הארץ וגם בפריפריה. היא בעיה המעיקה על אנשים שאין להם כלל דירה, שבעבר זכו בפתרונות של דיור ציבורי, ואילו כיום נמצאים במצוקה מאוד גדולה, כי הדיור הציבורי הולך ומצטמצם, והתורים לדירות בדיור ציבורי הולכים ומתארכים.

שורש הבעיה הוא בהשקפת העולם הסבורה שאת המצוקה הזאת יפתרו מנגנוני השוק. אולם השוק לא מסוגל לפתור דבר, כל עוד המדינה לא נכנסת לתמונה. אם המדינה לא תייצר פתרונות – תמיד תתקיים בעיית דיור עבור חלק מהציבור. קרל מרקס כתב פעם, כי המערכת הקפיטליסטית תמיד יודעת להעדיף את ערכי החליפין על פני ערכי שימוש. לכן, במערכת הזאת מייצרים המון דברים שאיש לא צריך. והסיבה שמייצרים אותם, היא שיש להם ערך חליפין – אפשר למכור אותם ולסחור בהם. לעומת זאת, דברים שהערך הבסיסי שלהם הוא ערך שימוש, כמו דירה למגורים, תמיד נמצאים במחסור.

אני אומר את הדבר הזה, כי בעיית הדיור קיימת לא רק בישראל, אלא בכל חברה קפיטליסטית. אצלנו זה נעשה קיצוני במיוחד, וזאת משתי סיבות: ראשית, משום שהחברה הישראלית היא חברה צומחת וגדלה. ושנית, בשל השקפת העולם הטורבו–קפיטליסטית שהשתרשה במחוזותינו, השוללת כל צורה של בניית דיור ציבורי.

בעבר, בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת, המדינה ידעה לבנות מאות אלפי דירות של דיור ציבורי. הן לא תמיד היו דירות טובות, והייתה פרוטקציה רבה בחלוקתהדירות. הביקורות האלה – כולן נכונות. אולם למרות זאת, המדינה ידעה לייצר פתרונות דיור למאות אלפי אנשים שהיגרו הנה, והוציאה אותם מהמעברות ומהאוהלים.

הצעת החוק שלנו נועדה לקבוע, כי "ביתו של אדם הוא מבצרו". אדם שאין לו בית, לא רק שאין לו ביטחון, אלא גם אין לו קיום, אין לו עתיד, אין לו יכולת לבסס את עצמו בחברה, ואין לו יכולת לגדל את ילדיו. לכן, הצעת החוק הזאת חיונית מאוד.

דבריו של ח"כ דב חנין (חד"ש) בעת דיון במליאת הכנסת,

שפורסמו השבוע ב"זו הדרך":

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2013break/10/G42_2013.pdf