150 שנה לקומונה של פריס: שלטון העובדים הראשון של העם ולמען העם

ב-18 במארס הקרוב יציינו ברחבי העולם 150 שנה לקומונה של פריס. ב-18 במארס 1871 התקומם העם בפריס. כעבור עשרה ימים הכריזו המתקוממים על הקמת הקומונה הפריסאית, ונציגיהם אימצו את הדגל האדום כסמלה הרשמי. המשמר הלאומי של הבורגנות הוחלף במיליציה חדשה, אליה צורף כל פריסאי הכשיר לאחוז בנשק.

לוחמות ולוחמים באחת משכונות פריס במתרס להגנת על הקומונה, אפריל 1871 (צילום ארכיון: הומניטה)

 

עם כינונה, החלה הקומונה לנקוט צעדים ממשיים למען צדק חברתי, וזאת בהתאם לדרישות שהעלו העובדים בעצרות ובהפגנות. בין היתר הקפיאה הקומונה את תשלום חובות שכר הדירה שנצברו במהלך המלחמה נגד פרוסיה שקדמה להקמתה. לפי הערכות, יותר ממחצית מתושבי העיר התגוררו אז בשכירות – רובם ככולם עובדים.  הקומונה מנעה מחנויות המשכון למכור את המשכונות, מאחר שפועלים שהידרדרו למצב כלכלי קשה במהלך המלחמה נאלצו למשכן את כלי עבודתם ואף כלי מיטה ובגדים. כן הוכרז על הקפאת כל החובות ועל ביטול הריבית על חובות של שכירים, בעלי מלאכה וסוחרים קטנים.

 

הפרדת הדת מהמדינה וזכויות נשים

לראשונה בהיסטוריה הפרידה הקומונה  את הדת מהמדינה וכל רכושה של הכנסייה הקתולית הכל-יכולה הולאם. במקביל נאסר חינוך דתי בבתי הספר הציבוריים. לכנסיות הותר אמנם להמשיך לקיים פולחן דתי, אך רק בתנאי שיאפשרו עריכת אסיפות פוליטיות ופעילות תרבותית בתחומיהן בשעות הערב.

הקומונה גם הכריזה על שוויון זכויות פוליטיות בין אזרחים לאזרחיות, וכך לראשונה בתולדות האנושות יכלו נשים לבחור ולהיבחר. נשים גם כיהנו בפועל בהנהגת הקומונה. המורה לואיז מישל הייתה פמיניסטית ודמות בולטת בקומונה הפריסאית. הקומונה דגלה בדמוקרטיה ישירה וראשיה נבחרו באסיפות שכונתיות, לרוב בהנהגת פועלים תושבי הרובע בעלי השקפות מהפכניות שונות ובהן סוציאליסטים, אנרכיסטים ורפובליקאים. בשל ריבוי המגמות המהפכניות ושליטת הפועלים במועצות, משמשת הקומונה הפריסאית דוגמה ומופת לקומוניסטים, לאנרכיסטים ולסוציאליסטים מהפכנים עד עצם היום הזה.

ההתקפה הבורגנית על הקומונה החלה מייד עם הקמתה, וב-2 באפריל 1871 החל "צבא ורסאי" להפגיז את העיר. עם כיבושה המלא בסוף מאי, טבחו אנשי הצבא אלפים, "שבוע הדמים", בבית הקברות פר-לאשז. כ-30 אלף מלוחמות ומלוחמי הקומונה נהרגו. מזה שנים רבות משמש פר-לאשז אנדרטת זיכרון לנופלים. עוד כ-30 אלף נעצרו, וכשבעת אלפים נשלחו למושבות עונשין בקולוניות של צרפת מעבר לים. רובם לא שבו משם. פריס נותרה תחת ממשל צבאי למשך חמש שנים לאחר תבוסת הקומונה.

 

תמיכה וביקורת

    קרל מרקס ופרידריך אנגלס תמכו בהתלהבות בקומונה וקראו לסולידריות בינלאומית עם המתקוממים. מרקס הפיק לקחים מחודשי פועלה המעטים של הקומונה. הוא מתח ביקורת על כך שאיבדה זמן יקר. לדידו, מתנדביה החמושים היו מסוגלים למגר כליל את "שלטון ורסאי". מעת לעת לוו ראשי הקומונה מהבנק המרכזי של צרפת, הממוקם בפריס, כסף למימון פעולותיהם, אך הונו, בסך מיליארדי פרנקים, נותר בשלמותו במהלך כל האירועים. מרקס העיר שיכלו בקלות להחרים את כל הכסף. אשר לבנק המרכזי, ראשיו העבירו כספי מדינה למימון הצבא שטבח במורדים.

חרף הביקורת, הקומונה הפריסאית הייתה ונותרה מופת למהפכנים הקומוניסטים ברחבי העולם. מרקס, אנגלס, מנהיג מהפכת אוקטובר לנין ואף מאו דזה-דונג כתבו רבות על קורותיה והצביעו על לקחיה. בהלווייתו של לנין בינואר ב-1924, כוסתה גופתו בדגל שנותר מן הקומונה.

אפרים דוידי