עוד שנה חלפה מאז אירועי אוקטובר 2000, והרשויות ממשיכות להתעלם מההרג של 13 אזרחים ערבים–פלסטינים צעירים, כאילו שזה מעולם לא קרה. בשנה החולפת, המשטרה המשיכה לנקוט בפעולות דיכוי ברוטאליות כנגד מפגינים ערבים, והמחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) המשיכה לחפות על פעולות חמורות אלה, וזאת באמצעות טיוח החקירות והימנעות מהגשת כתבי אישום נגד שוטרים אלימים. במלאת 14 שנים להרג 13 המפגינים הצעירים, מרכז עדאלה מפרסם דו"ח שחושף נתונים חמורים ביותר על מח"ש: רוב התלונות אינן נחקרות ותיקים רבים נסגרים ללא נימוק.

מרכז נצרת, אוקטובר 2000 (צילום: עדאלה)

ימים ספורים לפני ציון אירועי אוקטובר 2000, עו"ד מני מזוז, היועץ המשפטי לממשלה בין השנים 2010-2004, מונה לכהן כשופט בבית המשפט העליון. בעיוות חמור של ההיסטוריה, האיש שסגר את כל התיקים בגין ההרג של 13 מפגינים, נבחר להגן על הזכויות החוקתיות של כל האזרחים, כולל זכותם להפגין.

מרכז עדאלה רואה בבחירתו של מזוז כ"החלטה שאינה מקדמת את זכויות האדם בישראל, בלשון המעטה, ובוודאי לא את זכויות האזרחים הפלסטינים. בית המשפט העליון הכשיר בשנים האחרונות חוקים מפלים ומדיניות דכאנית מצד ממשלת ישראל, תוך התעלמות מהזכויות החוקתיות של האזרחים הפלסטינים, והעברת התביעות הצודקות לשוויון ולמאבק באפליה, לסוגיות פרוצדוראליות. בחירתו של מזוז מתיישבת עם מדיניות זו".
לדברי עדאלה "מסיבות אלה בית המשפט העליון יכול לטעון כי "אין אינטרס ציבורי", כהגדרת בית המשפט, בהריסת כפר ערבי–בדואי שלם כמו הכפר אום אל–חיראן שבנגב, וסירב לדון בערר שלהם אשר נועד להצלת בתיהם. ומסיבה זו בית המשפט העליון יכול לאשר את חוק וועדות הקבלה, אשר מקיים מדיניות של הפרדה בין יהודים לערבים בדיור, ולמעשה מונע מאזרחים ערבים לגור במאות יישובים אשר יושבים על קרקע ציבורית בצפון ובדרום הארץ".