התקוות והסכנות בעקבות נפילת משטר אסד: ריאיון עם החוקר ז'וזף דאהר

"הכל תלוי ביכולתן של קבוצות דמוקרטיות ומתקדמות להתארגן מול האיומים", אמר החוקר הסורי-שוויצרי ז'וזף דאהר בראיון שהתפרסם במגזין השמאל הצרפתי המקוון "ל'אנטיקפיטליסט". להלן מובאים בתרגום חלקים מתוך הריאיון.

כיצד קשורה נפילת משטר אסד לגל המכונה "האביב הערבי"?

נפילת משטר אסד המשך של התהליך המהפכני שהחל במזרח התיכון ב-2011. המשטר הסורי חולק רבים מהמאפיינים של משטרים סמכותניים באזור, לרבות היעדר מרחב דמוקרטי וכלכלה פוליטית ניאו-ליברלית שהובילה להעמקת העוני בקרב ההמונים, לאי-שוויון גובר ולאקלים של שחיתות. יותר מ-90% מאוכלוסיית סוריה נמצאת מתחת לקו העוני, ועושרה של סוריה התרכז בידי הארמון ואנשי עסקים המקורבים למשפחת אסד.

ב-2011 יצאו חלקים גדולים מהאוכלוסייה בסוריה לרחובות ודרשו חירות, צדק חברתי ושוויון. אך רוב הארגונים הדמוקרטיים והכוחות החברתיים שעמדו מאחורי ההתקוממות העממית במרס 2011 דוכאו באלימות, הן בידי משטר אסד והן בידי מיליציות אסלאמיסטיותרדיקליות שהשתלטו על האזורים שבשליטת האופוזיציה.

לכן ישנם עוד אתגרים רבים בפני העם הסורי, אך לפחות התקווה התעררה מחדש. נפילת שושלת אסד, ששלטה בסוריה מאז 1970, התקבלה בפרץ של שמחה ברחבי המדינה ובקרב כל העדות והקבוצות האתניות. הסיסמאות של ראשית המהפכה נשמעו שוב ברחובות: "סוריה רוצה חופש", "העם הסורי אחד ומאוחד".

מה דעתך על הכוחות הפועלים כיום בסוריה?

הרשות לשחרור סוריה היא כעת הגורם הדומיננטי בערים הגדולות – דמשק, חלב, חומס, חמה ודיר א-זור – וכן במחוז אדלב. מאז נפרדה מאל-קאעדה ב-2016 עברה הרשות התפתחות פוליטית משמעותית, וגילתה יכולת הסתגלות ופרגמטיזם בולטים, תוך ניצול התנאים הקיימים להגדלת כוחה. הרשות התאמצה בשנים האחרונות להציג את עצמה ככוח רציונלי מול כוחות אזורים ובינלאומיים, במטרה להקנות לגיטימיות לשלטונה. מאמץ זה נמשך כיום וזוכה בהצלחה מסוימת.

עם זאת, הרשות לשחרור סוריה היא עדיין כוח סמכותני בעל אידיאולוגיה אסלאמיסטית רדיקלית. בשורותיה עדיין משרתים ג'האדיסטים זרים. בשנים האחרונות התרחשו הפגנות עממיות רבות באדלב נגד שלטונה הקשה של הרשות, שלא בחלה בהתנקשויות ובעינויים של מתנגדיה. כעת מתמקדת הרשות בביצור כוחה במנגנוני השלטון המרכזי ובערים הגדולות. היא מינתה ראש שיישאר בתפקידו לפחות עד מרס 2025, כתלות בתחילת תהליך חוקתי.

הרשות זוכה בסיוע רב מטורקיה אך היא אוטונומית, בניגוד למיליציה המכונה "הצבא הלאומי הסורי" הנשלטת לחלוטין בידי אנקרה ומשרת את סדר היום שלה. מהלכיו הצבאיים האחרונים של הצבא הלאומי מכוונים נגד אזורים כורדיים שבשליטת הכוחות הסוריים הדמוקרטיים. לדוגמא, הצבא הלאומי כבש מידי הכוחות הסוריים הדמוקרטיים את העיירות תל רפעת ומנבג' בצפון מחוז חלב, והביא לעקירתם הכפויה של יותר מ-150 אלף אזרחים ולמעשי רצח וחטיפה נגד האוכלוסייה הכורדית.

הכוחות הסוריים הדמוקרטיים מצויים תחת איום גובר מצד טורקיה, שהשפעתה בסוריה גדלה מאז נפילת אסד. לטורקיה שני יעדים עיקריים. ראשית, היא מעוניינת לגרש את הפליטים הסוריים המתגוררים בשטחה בחזרה למולדתם. שנית, היא מבקשת למנוע את הגשמת השאיפות הכורדיות לאוטונומיה ולערער את הממשל הכורדי בצפון-מזרח סוריה. ממשל זה מהווה תקדים לממשל עצמי כורדי בטורקיה, ולכן הוא איום מבחינת המשטר הטורקי.

מה צופן העתיד לסוריה?

הכל תלוי ביכולתן של קבוצות דמוקרטיות ומתקדמות להתארגן מול האיומים – הן מול האיום הפנימי מצד גורמים סמכותניים חמושים כמו הרשות והצבא הלאומי, והן מול איומים חיצוניים מצד טורקיה, ישראל, ממלכות המפרץ ומעצמות המערב. כוחותיהם של הרשות ושל הצבא הלאומי מפוזרים על פני שטחים גדולים, מה שמאפשר התארגנויות אזרחיות על בסיס מקומי.

רק מאבק של המעמדות העובדים למען צדק חברתי וחירויות דמוקרטיות עשוי להביא לשחרור אמיתי. יש מכשולים רבים להתגבר עליהם: דיכוי, עוני, פליטות ותשישות מהמלחמה. כדי לקדם סדר יום מתקדם, הבלוק הדמוקרטי יצטרך לבנות מחדש את ארגוניו – מאיגודי עובדים ומעגלים פמינסטיים ועד ארגונים קהילתיים ומסגרות לאומיות. בנייה זו מצריכה שיתוף פעולה בין כוחות מתקדמים ודמוקרטיים מכל חלקי העם. אתגר חשוב נוסף יהיה פתרון של המתיחות האתנית העיקרית במדינה, בין הרוב הערבי למיעוט הכורדי.למרות האתגרים הרבים, ישנו מרחב לבנייה מחדש של התנגדות אזרחית מלמטה למען אלטרנטיבה שלטונית דמוקרטית. ביחס לעבר, זו כבר התקדמות גדולה מאוד.

עוד בנושא: https://zoha.org.il/134112