104 שנה למהפכת אוקטובר: גלגלו של יום חג מרכזי בברית המועצות

ב-7 בנובמבר 1917 התחוללה מהפכה ברוסיה. מהפכה זו לא רק שינתה את המשטר במדינה ועיצבה את פני המאה ה-20, אלא אף הובילה לראשונה בהיסטוריה לכינון שלטון של מעמד העובדים. בברית-המועצות צוין "יום המהפכה" ב-7 בנובמבר כחג מרכזי, במהלכו התקיימו אסיפות, מצעדים וטקסים המוניים לכבוד המהפכה. מובן שהיה זה גם יום חופשה ומועד מרכזי שצוין במערכת החינוך. אך כיום המצב ברוסיה שונה בתכלית.

אירוע רשמי לציון 60 שנה למהפכת אוקטובר בכיכר האדומה במוסקבה (צילום ארכיון: פרבדה)

 

לאחר נפילת ברית המועצות, החליטה ממשלתו של בוריס ילצין לשמור על מעמדו של ה-7 בנובמבר כיום חופשה, אך פעלה לשנות את משמעותו. תחילה הוכרז היום בתור "יום הפיוס" – כלומר פיוס בין אידאולוגיות ומעמדות. ממשלת ילצין ביקשה למחוק את המשמעות של מהפכת אוקטובר, ולכן נערכו באותו מועד "טקסי פיוס" שהאשימו את המהפכה– במישרין ובעקיפין – ביצירת "קרע בעם" ובמניעת

פיתוחה של רוסיה "לטובת כל המעמדות".

ניסיון זה לא צלח. בראשית שנות ה-90 היו כוחות השמאל המאורגנים והכבוד למורשת הסובייטית חזקים. מפלגת הפועלים הקומוניסטית של רוסיה הובילה מאבקי עובדים נחושים ואף ניסיון התקוממות של העובדים ב-1993. לאחר ניסיון זה נאסרו רוב מנהיגיה, והמפלגה נחלשה מאוד. את מקומה תפסה "המפלגה הקומוניסטית של הפדרציה הרוסית", המועדפת יותר על השלטון.

בעקבות כישלונו של ניסיון המחיקה, בוטל "יום הפיוס". עד 2005 נותר ה-7 בנובמבר יום חופשה, אך ללא ציונו כחג רשמי. ב-2005 הוגדר מחדש יום המהפכה – הפעם בתור יום זיכרון. שנה אחרי תחילת כהונתו השנייה של ולדימיר פוטין כנשיא, החליטה ממשלתו לעצב מחדש את יום מהפכת אוקטובר כמועד הסתה נגד הקומוניזם. ה-7 בנובמבר הוגדר אז בתור "יום הזיכרון למוראות שהביאה המהפכה", ובנוסף נקבע 4 בנובמבר כ"יום האחדות הלאומית".

על מנת לעמעם עוד יותר את המשמעות של יום המהפכה, החליט השלטון להעניק ל-7 בנובמבר נופך של גבורה צבאית. הנימוק לכך היה שבתאריך זה ב-1941 החל הקרב על מוסקבה – מערכה מרכזית שהייתה נקודת מפנה במלחמת העולם השנייה. ב-1941 השתתפו החיילים המגויסים במצעד יום המהפכה עם נשק וציוד מלא, ומהמצעד המשיכו הישר אל שדה הקרב. לכן, מאז 2003 נערך מדי שנה מצעד צבאי במוסקה לזכר הקרב ב-1941. אך בניגוד לחיילים שהשתתפו לפני 80 שנה במצעד יום המהפכה ויצאו לקרב על מנת להגן עליה – במצעדים הנערכים בשנים האחרונות נמחק כל התוכן הסוציאליסטי והמהפכני, והוחלף בתעמולה מיליטריסטית ולאומנית.

ואלה רק הטקסים הרשמיים. בטלוויזיה הרוסית, למשל, משודרות לקראת 7 בנובמבר תוכניות המציגות את המהפכה בתור פשע ואת לנין בתור טרוריסט. הצבא הלבן וכוחות הריאקציה, לעומת זאת, מוצגים כגיבורים.

מחיקת מהפכת אוקטובר מהזיכרון ההיסטורי הממלכתי, או עיוותה בסרטי תעמולה ברוח הימין הקיצוני, היא חלק מתהליך ארוך של פשיזציה המתחולל ברוסיה. מדי שנה מוכרזים עוד משתפי פעולה עם הנאצים כגיבורים, הגנרלים הלבנים מימי מלחמת האזרחים מטופחים כמושאי הערצה של אנשי השלטון, ואפילו צאצאי שושלת רומנוב הם סלבריטאים ברוסיה. רק לפני חודש נערכה חתונת אחד מבני המשפחה בכנסייה החשובה ביותר ברוסיה, בהשתתפות נציגי הממשלה והצבא ובלווי תזמורת הצבא.

לאחרונה, ב-21 באוקטובר, הכריז פוטין בכנס חשוב שנערך בסוצ'י כי "הקפיטליזם הליברלי מת", וכי על רוסיה ללכת בדרכו של התיאורטיקן איוון איליין. איליין הוא מאבות הפאשיזם הרוסי, הנודע בביקורת מימין על המשטר הצארי ובקריאתו לכינון דיקטטורה פשיסטית ברוסיה. בתקופת מלחמת האזרחים ברח לגרמניה, בה השתתף בפעילות של ארגון טרור ימני של גולים רוסים. הוא אף שלח מכתב להיטלר בו דן במעלותיה ובמגרעותיה של האידיאולוגיה הנאצית.

סיפורו של ה-7 בנובמבר, אפוא, הוא במידה רבה סיפורה של רוסיה מאז נפילת ברית-המועצות: פשיזציה גוברת, לאומנות, אליטיזם, אנטי-קומוניזם ושמרנות חברתית, תוך התכחשות להישגי העבר הסובייטי. ניתן אולי להתנחם בכך שהשלטון לא הצליח לבטל את ה-7 בנובמבר כליל, והתאריך מוסיף להיות בעל משמעות סוציאליסטית עבור מיליונים רבים של רוסים – מהם שזכו לחגוג את "יום המהפכה" כחג רשמי.

עידן סלוצקר