100 שנה למפלגה: קווים לפעילותו של הקומוניסט ז'אק ביטון בשנות ה-50 וה-60 

"החלטתי לכתוב לכם כי אצלי, בחדרי, יושב אחד מן הגולים הערבים מנצרת, הח' רסאן חביב. אצלי, בחדרי. (כתובתי, הכתובת החדשה של הגולה, נמסרה כמובן למשטרת ישראל…) אני מדגיש את זאת – 'אצלי בחדרי' – פשוט מתוך גאווה" – במילים אלה פתח ז'אק ביטון, פעיל המפלגה הקומוניסטית הישראלית, את מכתב המחאה ששיגר לנשיאות הכנסת ב-25 בנובמבר 1957. רסאן חביב, הגולה המוזכר במכתב, כיהן באותה עת כמזכיר סניף ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי בנצרת. ב-16 בנובמבר של אותה שנה הוגלה חביב בצו מִנהלי של המושל הצבאי של נצרת לחודש ימים למגדל אשקלון, והתאכסן שם אצל חברו למפלגה ז'ק ביטון, שלפועלו תוקדש רשימה זו.

2018-07-17_200526

פועל במפעל יובל גד, אשקלון, 1959 (צילום: פריץ כהן, לע"מ)

בעימות עם אנשי מפא"י והמשטרה

    אברהם זליג, המתגורר בשנים האחרונות בערד, מילא בסוף שנות ה-50 ובשנות ה-60 את תפקיד מזכיר מחוז דרום-נגב של מק"י והכיר את ז'אק ביטון. זליג סיפר, כי משפחת ביטון היגרה מאלג'יריה לצרפת, שם נולד ז'אק. אחיו היה פעיל במפלגה הקומוניסטית הצרפתית. במכתב שצוטט לעיל כתב ביטון על עצמו:

"אני יליד צרפת. מילדותי חונכתי ברוח של אחוות עמים של שנאה לשוביניות ולגזענות. בגיל 17 לחמתי במחתרת נגד הכובש הנאצי ולאחר מכן בשורות הצבא הסדיר [הצרפתי] בתור חייל קרבי עד לסיום המלחמה. עליתי ארצה ב-1948".

במחצית הראשונה של שנות ה-50 מילא ביטון את תפקיד מזכיר סניפי מק"י בערים צפת וטבריה וכן כיהן כנציג מק"י במועצת פועלי צפת. כתבות שפורסמו באותן שנים ב"קול העם", יומון מק"י, משרטטות את דמותו כמנהיג מובטלים, אשר נאלצו להסתפק בשכר הזעום של פועלי דחק (כפי שנקראו אז המועסקים בעבודות ממשלתיות יזומות) שהועסקו 12-10 ימים בלבד בחודש.

70 פועלי ייעור מצפת, נכתב בכתבה ב"קול העם" (25.5.1952), פוטרו ומשפחותיהם הידרדרו לרעב. הם תבעו ממועצת הפועלים סידור בעבודה. איש מפא"י האשים את ז'אק ביטון כי הסית את הפועלים ותבע ממנו לעזוב את המקום, ולא – יזמין משטרה.

ביוני 1953, מחו עשרות פועלים של מע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות) בצפת על הרעת תנאיי עבודתם ודרשו לשלם להם את השכר שקיבלו לפני הפחתתו. בישיבת מועצת הפועלי צפת מחה ביטון על שיגור שוטרים שהיכו את המפגינים ואסרו כמה מהם ("קול העם", 19.6.1953).

מאבק המובטלים ופועלי הדחק בצפת נמשך. באסיפת מובטלים, שנערכה ב-16 בנובמבר 1953 בלשכת העבודה ההסתדרותית, הוחלט לשגר משלחת לירושלים ונאספו הכספים הנחוצים להוצאות הנסיעה. דוד קופפרברג, מזכיר הלשכה, הגיב למחאה בתקיפתו של ז'אק ביטון, שניצב לצד המובטלים. שוטר שהזעיק מזכיר הלשכה עצר את ביטון.

את זעקתם של פועלי הייעור העלה ביטון שוב ושוב על סדר יומה של מועצת הפועלים בצפת. בהופעותיו בישיבות המועצה תבע לבטל את שיטת הנורמות בעבודות הייעור ולשלם לפועלים המועסקים בענף שכר יומי לפי התעריף של ההסתדרות. ביטון גם תבע ממועצת הפועלים להתייצב בראש המאבק נגד פיטורים ואבטלה ובעד פיצוי מלא לעובדים על ההתייקרויות.

 

הסללת ילדים מזרחים

במחצית השנייה של שנות ה-50 עבר ז'אק ביטון להתגורר במגדל אשקלון, כפי שמעיד המכתב ששיגר לכנסת והוזכר לעיל. לקראת הבחירות לכנסת הרביעית, הפיץ ביטון, אז מזכיר סניף מק"י באשקלון, יחד עם חבריו חומר תעמולה מפלגתי בקריית מלאכי. שוטר שניגש לביטון הכריז כי "אסור למפלגות אחרות לחלק כאן חומר", ותבע ממנו לבוא איתו לתחנה לבירור. רק לאחר שביטון הציג תעודה של סגן יו"ר ועדת הבחירות האזורית, נרתע השוטר והסתפק ברישום כתובתו ("קול העם", 1.10.1959).

ז'אק ביטון, ששלט היטב בעברית, בצרפתית ובאנגלית, נהג לכתוב ל"קול העם" כתבות ורשימות. באחת הרשימות תיאר את נעים מוראד מאשקלון, שלא יכול היה לסבול את חרפת הרעב של משפחתו. לאחר שפוטר מעבודתו בסולל בונה בשל נכותו, נאלץ מוראד להתפרנס מעבודות דחק.  בתביעה למקום עבודה קבוע, שבתו מוראד, אשתו ו-8 ילדיו ליד חדרו של מזכיר מועצת הפועלים. על התרשמותו מהילדים כתב:

"הילדים, יחפים, חיוורים וסובלים מתת תזונה, שוטטו במסדרונות [של מועצת הפועלים]. ילדים כאלה – חשבתי בלבי, לא זו בלבד שאינם יכולים במשטרו ה'סוציאליסטי' של בן גוריון להגיע לבית ספר תיכון או גבוה, אלא ספק אם מגיעים הם לכיתה ח'. סיכויים רבים להם, לעומת זאת, להגיע כעבור זמן קצר לחוות 'מרים' הקרובה, היא החווה הקפיטליסטית הגדולה, בה יועסקו בדילול ובקטיף כותנה".

אלא שמזכיר מועצת הפועלים באשקלון לא התרגש ממראה הילדים היחפים. שוטרים שהזמין סילקו את בני משפחת מוראד מהבניין ("קול העם", 19.6.1961). אברהם זליג סיכם את זיכרונותיו מז'אק ביטון: "הוא היה מנהיג עממי שלא ידע לאות".

תמר גוז'נסקי

הרשימה עומדת להתפרסם במדור 100 שנה למפלגה

הקומוניסטית בגיליון "זו הדרך" הקרוב