תוכניות רבות, אך אפס תוצאות

 

בפרק זמן שאינו עולה על עשרה ימים, התפרסמו כמה "תוכניות כלכליות" מרובות מלל, אך הסכנה הנשקפת לעתיד החיסכון של העובדים והגמלאים טרם חלפה.
    נקדים את המאוחר: לשתי תוכניות האוצר, לתוכנית של יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, ולהצהרותיו של יו"ר העבודה, שר הביטחון אהוד ברק, יש מכנה משותף בולט מאוד: הן כולן תוכניות להצלת ההון. הסכומים הגדולים יופנו לסבסוד בעלי ההון שנקלעו לקשיים והמגזר הפיננסי, ורק פירורים שיישארו יופנו ל"רשת ביטחון" מצומצמת ביותר.
    לכאורה, קיימת מחלוקת אמיתית בין האוצר לבין ראש הממשלה, בין הליכוד לבין העבודה (יו"ר קדימה, ציפי לבני, אינה מעזה להציע תוכנית משלה), ואף בדרגים הבכירים במשרד האוצר.
    במפגש שנערך ב-26.11 ביוזמת אהוד אולמרט ובהשתתפות שר האוצר רוני בר-און וראשי משרדו (בשובו של אולמרט מנסיעתו המיותרת לארה"ב, שהרי קשה להיפרד מבוש ועוד יותר קשה הפרידה מראשונטורס) – לא היו סיכומים. אמנם אולמרט הבטיח מארה"ב הרחוקה להציג "תוכנית משלו", אך בפועל הוא נבלע בתוכנית האוצר. לפי דובר האוצר, הייתה זו "שיחה עניינית" בין ראש הממשלה לבין ראשי האוצר. לפי משרד ראש הממשלה, "הייתה זו שיחה קשה". אך התוצאה ברורה: אולמרט אינו מתנגד עקרונית לתוכנית האוצר, אך דורש להרחיב "משמעותית" את מספר הגמלאים (או העובדים שייצאו לגמלאות בעתיד הקרוב) שייהנו ממנה. אולמרט קיבל את עיקר הצעדים הפיננסיים שגיבש האוצר כחלק מהתוכנית להתמודדות עם המשבר הקפיטליסטי ואף שיבח אותם, אך דחה את תוכנית האוצר בכל הקשור לרשת הביטחון לקרנות הפנסיה. אולמרט מבקש להרחיב את רשת הביטחון ולא להגבילה רק לחוסכים המבוגרים, בני 60 ומעלה, המרוויחים עד 7,700 שקל בחודש. אולמרט אמר כי "המודל שהאוצר הציג הערב מצריך עבודת מטה משולבת של האוצר, בנק ישראל והמועצה הלאומית לכלכלה".
    נתניהו מצידו הביע תמיכה בתוכניתו הכלכלית של ראש הממשלה אולמרט, שהיא למעשה התוכנית הכלכלית השנייה של האוצר, עם תיקונים מעטים. לפי נתניהו, "אנחנו בעיצומו של משבר כלכלי חמור, ואין זה הזמן לפוליטיקה. אני נותן תמיכה לתוכנית ראש הממשלה, גם אם אני לא מסכים לכל פרטיה. יש להגן על מקומות העבודה ולפרוס רשת ביטחון לרשות העובדים". יפה שנתניהו מדבר בזכות "מקומות העבודה ורשת ביטחון לרשות העובדים", אבל בתוכנית האוצר אין זכר לשני מרכיבים אלה. אגב, גם נתניהו וען לזכות יוצרים על תוכנית משלו, שהוצגה לכמה כתבים כלכליים, אבל זו לא פורסמה ברבים. 
האם תפרוץ שביתה כללית?
    בשבוע שעבר אישרו מוסדות ההסתדרות את הכרזת סכסוך העבודה הכללי במשק. סיבת ההכרזה – הסכנה הנשקפת לכספים הרבים המופקדים באפיקי החיסכון של העובדים: קרנות פנסיה, קופות גמל וקרנות השתלמות.
    בהסתדרות סרבו להגיב לתוכניות האוצר ולתיקונים שדרש אולמרט: "כאשר תוצג רשת ביטחון מסודרת באופן רשמי, נוכל להתייחס אליה ולכלכל את צעדינו. בינתיים מדובר במידע תקשורתי ובספקולציות בלבד, ולכן אנחנו לא יכולים לדעת מה מקובל עלינו ומה לא. ההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה, שייכנס לתוקף בעוד שבועיים במחאה על היעדר רשת ביטחון ובמחאה על היעדר תוכנית להתמודדות עם הפיטורים במשק, וטרם קיבלה תשובה לשתי הבעיות".
    המסקנה המתבקשת מתגובת ההסתדרות היא שעמדת ההסתדרות איתנה, לפחות לעת עתה. אבל השותף האסטרטגי של עיני, נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, מסר לעיתונאים כי "שביתה כללית במשק לא תפרוץ, שכן המערכת הפוליטית תכפה על האוצר יצירת רשת ביטחון פנסיוני". האם ברוש יודע דבר מה שהעובדים אינם יודעים, קרי: שברגע האחרון, שכפי שהוא נוהג לעשות בשנים האחרונות, עיני יתקפל, יקבל את התנאים שמכתיבים בעלי ההון וממשלתם ויגיד "זה המקסימום שיכולנו להשיג"?
    בכל מקרה, את העובדים והגמלאים צריכות להדאיג לא רק התוכניות של האוצר ושל נציגי המפלגות הבורגניות הגדולות. את כולנו צריכה להדאיג הידיעה, שעיני וברוש עובדים על הצגתה של תוכנית כלכלית, המשותפת לארגון המעסיקים הגדול ולהסתדרות. מן העבר אנו למדים, שהמעסיקים יודעים לשמור היטב על האינטרסים המעמדיים שלהם. הניסיון מלמד גם שעיני גם יודע להגן היטב על האינטרסים המעמדיים… של המעסיקים.
    ההתמרמרות והכעס, שבאו לידי ביטוי בהכרזה על סכסוך עבודה כללי במשק, הובילו את קברניטי המשק להגות בחיפזון אי-אלו תוכניות כלכליות, הכוללות השלכת פירורים למגזרים מצומצמים מאוד של מעמד העובדים. אך תיתכן האפשרות, שקומבינה כלשהי, שתהיה מקובלת על הממשלה, בעלי ההון, ראשי המפלגות הגדולות ועופר עיני, תסכל את הפעלת הנשק השמור בידי העובדים למקרה שהם חשים צורך להיאבק להגנת זכויותיהם.
ושלא יהיה ספק לאיש: על רקע המשבר הקפיטליסטי המעמיק, סכנה אמיתית מרחפת מעל לזכויות בסיסיות מאוד של העובדים.