בסינמטק ירושלים נערכה לאחרונה השקת הספר "שמלה, סימלה – שיבה לאנטיאה: מהפכה פמיניסטית באמנות הישראלית" בהוצאת הגלריה "אגריפס 12" הירושלמית, ובעריכתן של נעמי טנהאוזר וריטה מנדס-פלוס.
החזון העומד מאחורי גלריית אגריפס 12 הוא לדברי העורכות – "השילוב בין אמניות, אוצרות וחוקרות הרואות במחקר בימה למתן תוקף לפעילותן וליצירתן של נשים. זאת כחלק ממהלך פמיניסטי רחב היקף השואף לייצר שיח ציבורי חלופי לשיח החברתי הפטריארכלי והדכאני. לשם כך, אנו מקדמות פעולות עצמאיות; יוצרות שיתופי פעולה עם יחידות ויחידים וגם עם מוסדות אחרים; ומקדמות מהלכים ביוזמת חברות העמותה המצטלבים עם דרכינו וחזוננו ומצטרפות אליהם". הספר הוא חלק בלתי נפרד מפעילות הגלריה.
ספר שני לאחר "אמנות ואקטיביזם"
זה ספר שני העוסק באמנות נשים הרואה אור השנה בישראל. לפני כמה חודשים פרסמה הוצאת הספרים של העמותה "אחותי – למען נשים בישראל" את הספר: "יוצרות שינוי – על אמנות ואקטיביזם בישראל". "יוצרות שינוי" היא אנתולוגיה בת 206 עמודים, המאגדת מאמרים אקדמיים, רשימות, שירה ומבחר תיעודי יצירות אמנות המקדמות שינוי חברתי. האנתולוגיה מציעה סקירה היסטורית, תוכנית ורעיונית של קורות האמנות האקטיביסטית, הפמיניסטית והמזרחית בישראל. עורכות האסופה הן ד״ר טל דקל ושולה קשת.
סיפורו של הספר החדש "שמלה, סימלה – שיבה לאנטיאה" החל ב-2019, עת עלתה בגלריות "אגריפס 12" ו"מרי" הירושלמיות תערוכה תחת אותו שם. הייתה זו הפניית זרקור לגלריה "אנטיאה", שפעלה בעיר בין השנים 2009-1994.
לדברי העורכות, הספר נכתב "מתוך חשש שפועלה החלוצי והייחודי של 'אנטיאה' יישכח, וששמה ייעלם מתולדות האמנות הישראלית". האוצרות בחרו בשמלה כנושא כי ראו בה פריזמה שדרכה ניתן לדון במגוון רחב של סוגיות פמיניסטיות – אותן סוגיות שבגינן הוקמה גלריה אנטיאה.
קול באישה אמנות
הספר נפתח במחקר, באיסוף נתונים וב"בניית מפת הימצאות בהיסטוריה של האקטיביזם הפמיניסטי בשדה האמנות בישראל". הספר משלב את מאמרה המחקרי של ד"ר רות מרקוס. המאמר הוא מסה חזותית מרהיבה, המבוססת על ניתוח יצירותיהן של האמניות שלקחו חלק בתערוכה ובפעילות הגלריה אנטיאה. אנטיאה הייתה חלק בלתי נפרד מהארגון הפמיניסטי קול האישה, שהוקם בירושלים בשנת 1994 על-ידי אראלה שדמי, איבון דויטש, רותי ויקטור, גילה סבירסקי, אילנה ברודי ופעילות נוספות.
השם "קול-האישה" נבחר כמחווה למרכז פמיניסטי שפעל בירושלים עשור קודם לכן תחת אותו שם. היה זה ארגון ללא מטרות רווח, שנועד לקדם מודל פמיניסטי רב-תרבותי לשינוי חברתי, לפתח תוכניות למנהיגות נשים ולקדם מתן זכויות ופיתוח תעסוקתי לנשים. מייסדות קול האישה החליטו לייסד גלריה שתעניק לנשים קול ותייצג את הארגון.
