שמונים ושמונה שנים להפגנת מובטלים ועובדים בעבודות יזומות בבירת קנדה אוטוואה

אלף מובטלים קנדים ששוכנו במחנות עבודה זמניים פתחו במחאה נגד ממשלת קנדה השמרנית ב-3 ביוני 1935, המובטלים נסעו ברכבי הובלה לבירה אוטוואה. כמה שנים קודם לכן השפל הגדול של 1929 שיתק את הכלכלה הקנדית ואחד מכל תשע עובדים (רובם במערב קנדה) היה מובטל, מובטלים שוכנו במחנות עבודה שם הם עבדו בבניית כבישים עבור שכר זעום, המובטלים התאגדו והקימו את איגוד עובדי מחנות העבודה הזמניים. שביתה קודמת החלה ב-1934, ערכה כחודשיים ופסקה כאשר הובטח למוחים כי הממשלה תבדוק את תלונותיהם.

העובדים דרשו שכר מינימום של 50 סנט קנדים לשעה עבור עובדים לא מיומנים ושכר גבוה יותר לעובדים מיומנים, העובדים דרשו ימי עבודה בני 6 שעות ושבוע עבודה של חמישה ימים עם מינימום של 20 ימי עבודה בחודש עוד העובדים דרשו פיצויים כלכליים לעובדים שנפצעו בעבודה וטיפול רפואי, דרישה נוספת הייתה הפסקת הסחיטה של שירותי הביטחון כלפי עובדים וכי בכל מחנה עבודה יהיה ועד שנבחר באופן דמוקרטי.

התמיכה הציבורית בעובדים הייתה רחבה והממשלה הפדרלית והממשלות המקומיות העבירו ביניהם את האחריות. ב-1 ביולי באותה השנה, נערכה אספה פומבית בכיכר השוק באוטוואה, השוטרים עצרו 140 איש, עשרות נפצעו, אחד השוטרים ומפגין נוסף נהרגו.

שר המשפטים יו גאת'רי טען כי יריות נורו מצד המפגינים טענה שלא הוכחה כנכונה מעולם, ראש הממשלה לשעבר ריצ'רד בדפורד בנט טען כי לא היה מדובר בהפגנות ואי נחת אזרחי אלא במהלך מהפכני להפלת הממשלה. פרמייר גרדניר ראש ממשלת ססקצ'טוואן טען כי הממשלה ידעה כי יפרצו מהומות וקרא להחזרת העובדים למחנות