ב-10 במאי 1963 התחיל בקובה "הוויכוח הכלכלי הגדול" שנמשך חודשים רבים ועד למחצית 1964. ה"וויכוח הגדול" כפי שכונה בעיתונות הקובנית דאז, פרץ בעקבות עשרים מאמרים שנכתבו על ידי אחד ממנהיגי המהפכה, ארנסטו "צ'ה" גווארה, שכיהן באותן השנים כשר התעשייה. עיקר הוויכוח, בו לקחו חלק חוקרים מרקסיסטיים מאירופה ואמריקה הלטינית, היה בין אחה שסברו שעל קובה לאמץ את הדגם הסובייטי לפיתוח הכלכלה הסוציאליסטית ואלה שסברו, ביניהם גווארה, שיש לקדם דגם קובני מקורי וכי אין ביכולתו של "הדגם הסובייטי" לתת מענה לשאלות הכלכליות והחברתיות של האי הסוציאליסטי באמריקה הלטינית.
ארבע שאלות עמדו במרכז הוויכוח: איך לקדם את התיעוש, האם יש מקום לתגמול כלכלי-כספי בבניית הכלכלה הסוציאליסטית, איך בדיוק יעשה המעבר מכלכלה קפיטליסטית מפגרת ופריפריאלית לכלכלה סוציאליסטית מתקדמת; ומה תפקידם של אמצעי הייצור בקובה הסוציאליסטית.
הוויכוח היה ער ולפרקים רצוף משברים והיה קשור קשר ישיר עם המציאות היום-יומית וקשייה הרבים ועם התיאוריה המרקסיסטית ודרכי מימושה.
האפיון של הוויכוח הכלכלי הקובני הוא שנעשה מחוץ לאולמות האוניברסיטאות, למשרדי הממשלה או מישיבות הוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית – גם עובדים מן המניין ותושבי השכונות לקחו בו חלק. במהלכו גווארה הציג עמדות לפיהן יש "לחולל מהפכה בתוך המהפכה" ו"הניהול הבירוקרטי עלול להמית את סוציאליזם".
