רק ב-3 מקרים הוגשו כתבי אישום בעקבות תלונות פלסטינים על פגיעה מצד חיילים

רק בשלושה מתיקי החקירה שנפתחו במהלך 2018-2017, בעקבות תלונת פלסטיני על פגיעה מצד חייל, הוגש כתב אישום. רק שלושה תיקים מתוך 93 שנפתחו בשנתיים. כך נמסר מ"יש דין". עוד נאמר כי "שלושת התיקים הנדירים האלה, שניים מהם הכאה של עצורים אזוקים ואחד מקרה של אלימות שתועד בחברון, מסמנים את הגבול בין המקרים הבודדים בהם המערכת מעבירה לחיילים מסר כי הם אינם מקובלים על הצבא לבין מאות מקרים של ירי, אלימות ופגיעה ברכוש שנתפסים כמרכיב לגיטימי בשליטה הישראלית בשטחים הכבושים".

לדברי ארגון זכויות אדם הישראלי הפועל בשטחים הכבושים "בתגובה להחלטת התובעת מבית הדין הבינלאומי בהאג כי יש מקום לחקור אם ישראל ביצעה ומבצעת פשעי מלחמה טען היועמ"ש, אביחי מנדלבליט כי 'מדינת ישראל היא מדינת חוק'. אנחנו לא יודעים על איזה נתונים הוא מתבסס באמירה הזאת, אבל הנתונים שאנחנו פרסמנו לאחרונה מציגים תמונה אחרת לגמרי". בדף הנתונים החדש שפרסם הארגון השבוע, שבו נתונים עדכניים אודות אכיפת החוק על חיילים החשודים בפגיעה בפלסטינים וברכושם ב-2018-2017, "יש דין" מציג כיצד המערכת הצבאית ממשיכה להעניק חסינות כמעט מוחלטת לחיילים שפגעו בפלסטינים, וכיצד היא יוצרת מראית עין של אכיפת חוק, ללא רצון אמיתי לקיים חקירה רצינית או להעניש את הפוגעים.

"הנתון הזה זועק עוד יותר אם לוקחים בחשבון שרק 20% מהתלונות של פלסטינים בכלל הביאו לפתיחה בחקירה, והיתר (80%) נסגרו אחרי שהמערכת החליטה שאין מקום אפילו לחקור את התלונה. קיומן של חקירות אפקטיביות ורציניות יכול לשמש הגנה משמעותית לישראל מפני הליכים משפטיים בהאג. 'עיקרון המשלימות' קובע כי בית המשפט הבינלאומי לא יתערב כל עוד המדינה רוצה ומסוגלת לחקור בצורה אפקטיבית את הפשעים שהיא עצמה ביצעה ולמצות את הדין עם האחראים", הדגישו ב"יש דין".

"מנדלבליט הזדרז להצהיר שישראל היא מדינת חוק. אבל הצהרות לא יכולות לכסות על הנתונים החד משמעיים: מבין 414 התלונות שהוגשו למערכת אכיפת החוק הצבאית פחות מאחוז אחד (0.7%) הובילו בסוף להגשת כתב אישום. כלומר, המערכת משקיעה מאמץ גדול בסגירת התלונות והחקירות ולא באכיפת החוק על מי שהפרו אותו", הוסיפו.

לדף הנתונים שפרסם "יש דין": https://bit.ly/2Zo0mEO

עוד בנושא, בעמוד השער של גיליון "זו הדרך" האחרון:

http://maki.org.il/he/wp-content/uploads/2020/01/G01_2020.pdf