בגיליון "זו הדרך" הקרוב עומד להתפרסם ראיון עם לי אנדרסן, מנהיגת השמאל בפינלנד. למפלגה 12 חברי פרלמנט, שני חברים בפרלמנט האירופי וקרוב ל-700 חברי מועצות הערים ברחבי המדינה הצפון–אירופית. הריאיון פורסם במקור באתר המתקדם האמריקאי "ג'קובין".
עשור ניאו–ליברלי פוקד את הפוליטיקה הפינית. קריסת חברת הענק "נוקיה" השפיעה לרעה על הכנסות המדינה ונוצלה בידי מפלגות הימין–מרכז לפגוע בהסדרי הרווחה. מפלגת הימין הפופוליסטית "הפינים האמתיים", התחזקה ובשנים 2017-2015 הייתה גם בקואליציה.
המפלגה ברית השמאל, שהוקמה בשנת 1990 בעקבות התפרקות המפלגה הקומוניסטית, הצטרפה לממשלת אחדות בשנים 2015-2011 ופרשה ממנה בעקבות קיצוצים בתקציב.
בבחירות ב-2011 השיגה ברית השמאל 7% מהקולות. לפי הסקרים, התמיכה בה כיום היא כ-10%. ב-2016 נבחרה לי אנדרסן (30) לעמוד בראש המפלגה. מאז, הפכה אנדרסן אחת המנהיגות הפוליטיות הפופולריות ביותר בפינלנד.
לי אנדרסון (לובשת מעיל אדום) באסיפה ציבורית באזור התעשייה ליד הלסינקי בשבוע שעבר. הטמפרטורה היא מינוס 13 מעלות (צילום: ברית השמאל)
רווחת קלישאה כאילו פינלנד היא חברה אוטופית ושוויונית. אך התיאור הזה נוטה לפספס מאבקים חברתיים שמתנהלים בה. כיצד תתארי את פינלנד?
פינלנד היא דוגמא מצוינת לכך שדבר בעולם אינו יציב. אם אבחן את פינלנד בהשוואה למדינות אחרות, מצבנו טוב בכל הקשור לשוויון מגדרי או נגישות להשכלה. אך אם אשווה בין פינלנד דהיום לבין פינלנד בעבר, מצבנו מדאיג. כל רעיון מדינת הרווחה נמצא תחת התקפה מתמדת מצד הימין. זה לא ייחודי. אפשר לראות תהליכים דומים בכל סקנדינביה.
לדוגמא, בעשורים האחרונים הצליח הימין השוודי לבנות מערכת בריאות התלויה יותר בשוק הפרטי. עכשיו שואפת הממשלה הפינית ללכת בעקבות השכנה. הרפורמות הממשלתיות העומדות כעת על הפרק עשויות לשנות את המערכת שלנו באופן גורף ולהעבירה לידיים פרטיות. דיון ציבורי ער מתנהל בפינלנד בשאלות אלה.
קשה למפלגות שמאל במדינות הצפון לדבר על סוציאליזם בלי לשקוע בנוסטלגיה? כיצד מדברים על הסוציאליזם שיבוא, ולא על זה שהיה בעבר?
מדינת הרווחה היא קונספט טוב, ועדיין תומכים בה מרבית הפינים. אנחנו דורשים המשכיות של המבנים הללו, אך מבינים שדרוש גם שינוי מחשבתי. אחד הדברים המייחדים את פינלנד משוודיה – כאן יש השפעה רבה לקבוצות שמאל אוטונומיות על המדיניות של מפלגת השמאל המובילה. אני הגעתי, כמו רבים אחרים, מתנועת הסקוואטים.
אחת ההצעות הפופולריות היא מדיניות של הכנסה בסיסית. פוטנציאל השחרור של האדם מהמדינה שטמון בה הוא חדשני. הסוציאל–דמוקרטים מתנגדים להצעה זו, מפני שהם תומכים בקשר שמרני יותר בין האזרח למדינה. זו דוגמא להבדל בין צורות ישנות וחדשות של חשיבה על מדינת הרווחה.
מדיניות ההכנסה הבסיסית בפינלנד הוצגה ככזו שתחליף את הזכויות הסוציאליות. האם אין סכנה שזו תשמש לקצץ יותר מאשר לשחרר?
שום קונספט איננו חף מאידאולוגיה. אפשר להגיד את אותו הדבר ביחס לשכר בכלל. השכר עצמו אינו בעל משמעות. הבדלי השכר הם אלו שעוברים פוליטיזציה. כך גם מדיניות שכר הבסיס, שאנו תופשים אותה באופן שונה לחלוטין מהאופן בו תופש אותה הימין.
אנו מתכננים להגיע למצב שבו אדם יהיה חופשי ומשוחרר כדי לסרב לתעסוקה בתת–תנאים. הסוציאל–דמוקרטים סבורים כי הם יוכלו לחסל את ההעסקה הבלתי–הוגנת באמצעות חקיקה. אנו אומרים: לא, יזמות ותעסוקה–עצמית כאן כדי להישאר. במקום לומר שעלינו לבטל את כל השינויים בשוק העבודה באמצעות חוקים חדשים, אנו זקוקים למבנה רווחה שאינו מבוסס על שתי קטגוריות: מועסקים ומובטלים.
כיצד מגיבה ברית השמאל לימין הפופוליסטי ולהשפעתו על הפוליטיקה הפינית?
התמיכה בימין הפופוליסטי הגיעה בחלקה מאזורים שבהם פעם היינו בעלי בסיס תמיכה רחב, בייחוד בקרב מעמד העובדים המבוגרים מחוץ לערים הגדולות. תהליך זה נעזר במסגור התקשורתי שלנו כמפלגה אליטיסטית ועירונית. אך בשנה החולפת נערכו בחירות מוניציפליות וההישגים הגדולים ביותר שלנו נרשמו מחוץ לערים הגדולות.
אך ישנם קשיים. תומכים בנו אנשי שמאל ותיקים יותר בערים המתועשות ובפריפריה, וגם אנשי שמאל ליברלים יותר בערים הגדולות. "הפינים האמתיים" עובדים קשה על מנת לפלג אותנו באמצעות פוליטיקה של זהויות, וטוענים לייצוג "האנשים הפשוטים". אך פוליטיקה זו, שמובילה לחיכוכים בין אוכלוסייה כפרית לבין אוכלוסייה צעירה ועירונית, אינה משנה את המדיניות הכלכלית.
ככל שהם יתקילו אותנו וניגרר לשיח הזהויות, יהיה רע יותר עבורנו. וככל שנצליח לבצע פוליטיזציה של הציבור באמצעות דרישות מאחדות, כמו דיור, העלאת שכר, חינוך חינם – נוכל לגבור על הימין הפופוליסטי.
המנהיגים הדומיננטיים בשמאל האירופי בזמן האחרון הם ברובם גברים. איך זה להיות אישה צעירה העומדת בראש מפלגת שמאל?
זה לא פשוט. ניסיתי לדבר מעט ככל האפשר על עצמי, מפני שזה מה שהימין מעוניין בו. הוא מעוניין שנדבר על היותי אישה צעירה, ואילו אני משתדלת לדבר כמה שיותר על מדיניות. אני לא טובה בלהיות מנהיגה פופוליסטית, ואני לא חושבת שאישה צעירה יכולה להיות כזו. פעמים רבות שואלים אותי מדוע אני לא מחייכת. אבל למה אני צריכה לחייך כשאני מותחת ביקורת על מנהיג?
