גל מחאות עובדים שוטף את בריטניה בחודשים האחרונים. עובדים מענפים רבים יוצאים למחות ברחבי הארץ נגד משבר יוקר המחייה והאינפלציה הגואה, ובדרישה ברורה לפתרונות ממשלתיים, לביטול הצנע התקציבי ולצמצום הפערים הבלתי-נסבלים. מאז הדחתו של ג'רמי קורבין, מנהיג הזרם השמאלי, מראשות הלייבור הולכת המפלגה בראשות מנהיגה הימני קיר סטרמר מדחי אל דחי. במקום להציע אלטרנטיבה, מתחנפת המפלגה לממשלת הימין, גוזרת על עצמה שתיקה רועמת ביחס למאבקים החברתיים ובעיקר – אינה מייצגת את ציבור העובדים שכה זקוק להנהגה. השמרנים שבשלטון שקועים עד צוואר בשערוריות, במריבות ובוויכוחים פנימיים, אך הנהגת הלייבור מתעקשת לפספס את ההזדמנות להדיחם.

ברט רמלסון נואם באסיפת עובדי תעשיית הרכב בסוף שנות ה-60 (צילום ארכיון: מורנינג סטאר)

 

במצב עניינים זה, אביא ברשימה הנוכחית קטעים מהביוגרפיה הפוליטית המרשימה של מנהיג הפועלים הקומוניסט ברט רמלסון, שבכוחה לשמש דוגמא לשמאל הבריטי ולא רק לו. את הביוגרפיה, שכותרתה "קומוניסט מהפכני בפעולה" (2011), חיברו פרופ' רוג'ר סייפרט מאוניברסיטת וולברהמפטון וטום סיבלי, חברו של רמלסון למפלגה הקומוניסטית הבריטית ולשעבר מזכ"ל המרכז הבינלאומי לזכויות עובדים.

 

מהשטעטל למפלגה הקומוניסטית הבריטית

רמלסון, ששמו המקורי היה ברוך רחמילביץ' מנדלסון, נולד במשפחה יהודית בעיירה צ'רקאסי שבאוקראינה בשנת 1910. כשהיה בן 13 היגרה משפחתו לקנדה. רמלסון היה תלמיד מחונן שהתעניין בפוליטיקה סוציאליסטית, ובצעירותו ואף שהה תקופה קצרה כמתנדב בקיבוץ בארץ. בתקופה זו היה עד לשביתה של ההסתדרות נגד העסקת פועלים ערבים בחקלאות, ובעקבותיה התפכח מאשליות הציונות ושב לקנדה.

זמן קצר לאחר ששב לקנדה, נסע רמלסון להילחם נגד הפשיזם במלחמת האזרחים בספרד, שם הצטרף לגדודי מתנדבים ונפצע פעמיים. לאחר מלחמת האזרחים הספרדית השתקע רמלסון באנגליה. בפרוץ מלחמת העולם השנייה נשלח לחזית כקצין, ובשנת 1941 נפל בשבי האיטלקי. במחנה השבויים ארגן מרד, הצליח להימלט והצטרף לפרטיזנים האיטלקים. חלק זה של חייו, המרתק כשלעצמו, הוא רק תחילתם של חייו הפוליטיים, שהגיעו לבשלותם לאחר הצטרפותו למפלגה הקומוניסטית הבריטית. במפלגה כיהן כמזכיר מחוז, ולאחר מכן כראש המחלקה לאיגוד המקצועי. בתפקיד זה היה אחד האישים המשפיעים ביותר בשמאל הבריטי בשנות ה-60 וה-70, עד לפרישתו בשנת 1977. גם לאחר הפרישה הוסיף להיות מעורב בפעילות פוליטית וחברתית, עד מותו ב-1994.

כבוגר מלחמת האזרחים בספרד ומלחמת העולם השנייה, היה רמלסון מלא אמונה ברעיון הסוציאליסטי וחדור תקווה ביחס  לבנייה  הסוציאליסטית  בברית  המועצות,  שם  נשארה אחותו שהייתה אף היא פעילה קומוניסטית. בבריטניה פעל רמלסון לחיזוק ההכרה המעמדית בקרב העובדים, שהשיבו לו באהדה ובכבוד. פוליטיקה מעמדית הייתה אתגר קשה כפליים בזמן המלחמה הקרה, בשל הרדיפה ממנה סבלו קומוניסטים במערב. יצוין כי רמלסון היה מעורב בגיבוש התוכנית האסטרטגית של המפלגה הקומוניסטית הבריטית – "הדרך הבריטית לסוציאליזם". תוכנית זו, שלוותה בתוכנית כלכלית משלימה בשם "אסטרטגיה כלכלית אלטרנטיבית", אתגרה את השיח הפוליטי של הזרם המרכזי בבריטניה, שנע בין שמרנות לרפורמיזם מהוסס. "הדרך הבריטית לסוציאליזם" עודנה רלוונטית, ובאחרונה אושררה בוועידת המפלגה הקומוניסטית הבריטית בגרסתה ה-53.

 

ניצחון נגד שתי ממשלות

כאשר החל רמלסון את פעילותו כראש המחלקה לאיגוד מקצועי, נשלטו רוב ארגוני העובדים בידי כוחות שמרניים. השפעתו תרמה לכך שבשנות ה-70 החלו האיגודים לנוע שמאלה, לכיוונים מיליטנטיים יותר. הביטוי המובהק ביותר של מיליטנטיות זו היה מאבקם של כורי הפחם נגד מדיניותה של ממשלת מרגרט תאצ'ר השמרנית, אשר הכה גלים בבריטניה ומחוצה לה.

בתפקידו כראש המחלקה האיגוד-מקצועית היה רמלסון מעורב בשתי מערכות ארציות: האחת נגד ממשלתו השמרנית של אדוארד הית', שבסופו של דבר קרסה ב-1974; והשנייה – נגד ממשלת הלייבור של ג'יימס קלהאן שהחליפה אותה, אך קידמה גם היא מדיניות ימנית.

ממשלת הית' ניסתה להגביל את כוחם של איגודי העובדים באמצעות חקיקה, אך נחלה כישלון חרוץ. רמלסון וחבריו, שהיו תחת מעקב צמוד של ארגון הביון הפנימי הבריטי (MI5), הנחילו תבוסה לממשלה. ממשלתו של קלהאן הציעה "חוזה חברתי" בין שלושה צדדים: איגודי העובדים, הממשלה וארגוני המעסיקים, וניסתה לפתור סכסוכי עבודה בהסכמות בדבר העלאות שכר צנועות.

רמלסון ראה בכך מנגנון להחלשת כוחו של מעמד העובדים ולמתן יד חופשית לממשלה ולמעסיקים. ב-1979 הפיל מעמד העובדים המאוכזב את ממשלת הלייבור. בבחירות עלתה לשלטון ממשלתה של מרגרט תאצ'ר, שכידוע הצליחה במשימה שנטל על עצמו הית' בראשית שנות ה-70 – ריסוק כוחה של העבודה המאורגנת בבריטניה. על אף שפרש מתפקידו ב-1977, המשיך רמלסון להיות פעיל במאבקי עובדים ובמפלגה הקומוניסטית הבריטית. זו נקלעה למשבר עמוק שהוביל לפיצולה עם התפרקות ברית המועצות ב-1991. מאבק כורי הפחם ב-1984 הוא דוגמא לכוחו של רמלסון להשפיע על מהלך העניינים גם כאשר לא נשא בתפקיד רשמי. למרבה הצער, המפלגה הקומוניסטית הבריטית, שהייתה שקועה באותה תקופה במאבק פנימי בין אגף אורתודוקסי לאגף רפורמיסטי, לא התגייסה במידה מספקת לצד הכורים. כתב העת התיאורטי של המפלגה, "מרקסיזם היום", נשלט בידי הרפורמיסטים והזניח את מעמד העובדים.

בזכות יכולותיו, קשריו וניסיונו העשיר, יעץ רמלסון לכורים השובתים וסייע להם לגבש אסטרטגיה רדיקלית ולא פשרנית, שעמדה בסתירה לעמדת כמה מראשי האיגודים. בביוגרפיה של רמלסון נכתב: "במאבק כורי הפחם העדיפות הראשונה הייתה יצירת האפשרות לניצחון של הכורים, באמצעות רתימת מגזרים נוספים של מעמד העובדים המאורגן למאבק, בהם עובדי האנרגיה, עובדי ההיסעים ועובדי המתכת".

בעלון פרי עטו של רמלסון, שפורסם שנתיים לאחר מאבק הכורים תחת הכותרת "סוציאליזם או קונצנזוס", נכתב: "מישהו צריך לומר ל'מרקסיזם היום' ולראש תחום התעשייה של המפלגה הקומוניסטית הבריטית עובדה בסיסית זאת. צריך להזכיר להם את המוביליזציה המלאה של כל גופי המדינה (נגד כורי הפחם). צריך להזכיר להם את המוביליזציה של התקשורת שהשמיצה ושיקרה בנוגע לכורי הפחם – עם יוצא דופן ראוי אחד – 'מורנינג סטאר'".

 

מאבקי עובדים

לאחר פרישתו המשיך רמלסון להיות פעיל בפורומים בינלאומיים, והיה העורך הראשי של הירחון "וורלד מרקסיסט רוויו", אשר נקט קו של תמיכה ביקורתית בברית המועצות. על אף שהתנגד למדיניותה של ברית המועצות ולמעורבותה הצבאית באפגניסטן, סבר רמלסון כי מדובר רק בעיכובים בדרך להגשמת הסוציאליזם. עוד יצוין כי רמלסון פעל למען פתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני, והביע את תמיכתו בשוויון מלא בין יהודים וערבים בתוך ישראל. בשנת 1976 השתתף כאורח בוועידת מק"י ה-23.

על אף הפילוג במפלגה הקומוניסטית הבריטית ב-1991, עמד רמלסון על תרומתה הניכרת למעמד העובדים בבריטניה ועל הדרך המהפכנית שהתוותה. רמלסון הלך לעולמו ב-13 באפריל 1994 בלונדון.

על אף שהיה עד לשתי מלחמות עולם ולשאר מוראות המאה ה-20, נותר רמלסון אופטימי. בשיחה ב-1986 אמר: "לפני זמן לא רב סברו הקומוניסטים כי המאה ה-20 תהיה המאה של ניצחון הסוציאליזם. כעת ברור כי התשוקה הטבעית של מהפכנים לניצחון מידי התרחקה לעתיד רחוק יותר. האמת היא כי אנחנו נוטים להערכת חסר של חיוניות הקפיטליזם ושל יכולתו להתאים את עצמו למשברים כרוניים, בזמן שאנחנו מדגישים את המהירות בה היינו רוצים שהסוציאליזם יפיץ את השפעתו".

הביוגרפיה של ברט רמלסון היא ממואר של מנהיג עובדים אותנטי ואהוד. היא מראה כיצד יכול קומוניסט להוביל גם באחד ממרכזי הקפיטליזם העולמי, בתנאים מאתגרים של בידוד פוליטי.

זוהר אלון

עוד בנושא: https://zoha.org.il/115258