פרידה בטרם עת מחבר יקר

 

לזכרו של המשורר הפלסטיני ואיש השלום מחמוד דרוויש.
    באחד משיריו כתב מחמוד דרוויש:
      "חברי תמיד מכינים לי מסיבת פרידה
       וקבר מרופד בצל אלון
       ומצבה משיש של הזמן.
       אבל בהלוויה תמיד אני מקדים אותם
       מי מת, תגידו מי מת?"
    מחמוד דרוויש מת. קשה לעכל את האבידה. נתנחם בכך, ששיריו יחיו איתנו לעד.
***
    בראשית שנות הששים של המאה הקודמת, חי בחיפה עלם צעיר, שנרדף בידי השלטונות. מעצרים וצווים הגבילו את חופש תנועתו של מחמוד דרוויש במולדתו. הגבלות אלה הפכו חלק מחיי היומיום שלו. ב-1961 נאסר לראשונה, וב-1965 נכלא ב"עוון" נסיעה לירושלים ללא רישיון, כדי להשתתף בערב שירה.
    בשנות ה-60 הצטרף דרוויש למפלגה הקומוניסטית הישראלית ופירסם משיריו בביטאוניה "אל אתיחאד" ו"אל-ג'דיד". הוא גם עבד ב"אל אתיחאד". דרוויש חי בתנאים קשים, שכן נאלץ להחליף לעתים קרובות את מקום מגוריו. אני זוכר שבתקופה מסוימת הוא התגורר במטבח של המועדון במדרגות המרוניטים, היכן ששוכנת היום מערכת "אל אתיחאד".
    אך תנאיי החיים הקשים לא פגמו באהבתו לחיפה ולכרמל, שבאה לידי ביטוי בשיריו וגם בשמו של כתב העת הספרותי שערך – "אל כרמל".
***
    זכורים לי שני אירועים, הקשורים במאמציו לפעול לקידום תוכנית השלום של המפלגה הקומוניסטית בקרב העם הפלסטיני.
    בשנות ה-70, עדיין לא התקיימו מפגשים רשמיים בין ראשי מק"י לבין ראשי אש"ף, ובמיוחד יאסר ערפאת. והנה, ב-1973, במהלך פסטיבל הנוער הדמוקרטי בברלין, שאל אותי דרוויש, אם אהיה מוכן להיפגש עם ערפאת. הוא הדגיש באוזני את חשיבות הפגישה, כהזדמנות שערפאת ישמע במו אוזניו את עמדתה של המפלגה היהודית-ערבית בעניין הדרך לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
    הפגישה התקיימה, והשתתפו בה, מצד מק"י, תופיק זיאד, ג'ורג' טובי ואנוכי, ומצד אש"ף, נוסף לערפאת, גם פארוק קדומי ומחמוד דרוויש. כבר בפתיחת הפגישה הציג ערפאת את דרוויש, באומרו: הנה שגריר המפלגה הקומוניסטית הישראלית באש"ף. "זה איש שלכם" – אמר ערפאת בחיוך.
    הפגישה עם ערפאת התקיימה באווירה טובה ומעניינת, אך לא הובילה להסכמה בנושא הפוליטי. אנו הבהרנו את מאבקנו לפתרון המבוסס על העקרונות של שתי מדינות לשני העמים ושל חזרה לגבולות ה-4 ביוני 1967. ערפאת טען, כי אין ברירה, וכי "מה שנלקח בכוח יוחזר בכוח". נפרדנו בתחושה, שיש צורך להמשיך בדיאלוג, כדי לשכנע בצדקת מדיניותנו בדבר פתרון מדיני.
    למפגש הזה היה גם אפילוג: לאחר שנחתמו הסכמי אוסלו, נערך ביקור של משלחת של מק"י וחד"ש בתוניס. במהלך הביקור פגשנו את ערפאת, והוא הזכיר את המפגש בברלין ואמר: "טפטפתם את רעיון הפתרון המדיני כמו טיפות מים על סלע, ונוצר החור, שדרכו חדר הרעיון". לדאבוננו, תהליך השלום נתקע והפתרון טרם הושג.
    המפגש השני נערך ב-1985, אף הוא בברלין. לבקשתו של מחמוד דרוויש, נפגשנו אם ראשי הערים שגורשו מהגדה המערבית. ראשי הערים ביקשו לדעת, אם לאחר הבחירות, בעקבותיהן היה שמעון פרס לראש הממשלה, יש להם סיכוי לשוב לארצם. השבתי להם, כי לצערי, מוקדם מדי "לארוז את המזוודות". פרס הוא אמנם ראש הממשלה, אך זו "ממשלת אחדות" עם הליכוד בראשות שמיר. האכזבה מהתשובה הייתה גם מנת חלקו של מחמוד דרוויש.
***
    דרוויש הירבה לכתוב בשיריו על עץ הזית. נראה לי, כי ניתן להמשיל את המשורר הנפלא הזה לעץ זית, ששורשיו נטועים עמוק באדמת הגליל, בעוד שעלי הזית הם שיריו.

    עדיין איננו יכולים להינות מפירות עץ השלום, אך נמשיך לעשות כל שביכולתנו למען יתגשם חלום השלום של מחמוד דרוויש.