פעילת השמאל הפמיניסטית, הד"ר נוואל אל-סעדאווי, נפטרה היום (ראשון) בבית חולים בקהיר, לאחר מחלה קשה. אל-סעדאווי, שנולדה במצרים ב-1931, הייתה רופאה פסיכיאטרית במקצועה, סופרת ופעילה פמיניסטית ידועה בכל העולם הערבי. על כך מסר העיתון "אל אתיחאד".
ספריה הרבים, בהם ספרי עיון וקבצי סיפורים, עוסקים במעמד האשה ובחיי נשים בחברה המצרית. אל-סעדאווי עסקה בעקביות ובאומץ רב בביקורת המנהג המכונה "מילת הנשים" בחברה המצרית שהיא עצמה הייתה אחת מקורבנותיו בהיותה ילדה.
פעילת השמאל הפמיניסטית, הד"ר נוואל אל-סעדאווי, שנפטרה היום בקהיר (צילום: אל-אתיחאד)
אל-סעדאווי השלימה את לימודי הרפואה באוניברסיטת קהיר בשנת 1955. בעבודתה כרופאה היא למדה להכיר את סבלן הגופני והנפשי של נשים, ובספריה היא בחנה את הקשר בין בעיותיהן ובין מנהגים תרבותיים דכאניים, מערכות פטריארכליות, דיכוי מעמדי והשפעות של כוחות אימפריאליסטיים על החברה המצרית בכלל ועל האשה המצרייה בפרט.
אל-סעדאווי מונתה למנהלת השירות לבריאות הציבור במצרים היכן שפגשה את בן זוגה, הרופא והסופר שריף חטאטה, שהיה אסיר פוליטי במצרים במשך 13 שנים. השניים נישאו בשנת 1964 והולידו בן ובת. ב-1972, לאחר שפורסם ספרה המאתגר "נשים ומין", פוטרה מתפקידה בשירות הבריאות הציבורי, ובשנים שלאחר היא פוטרה מטעמים דומים ממשרות נוספות. בשנת 1981, לאחר שהוציאה כת עת פמיניסטי, היא הואשמה בהטחת ביקורת חריפה כלפי המשטר והנשיא אנואר סאדאת הורה על מאסרה בגין "בגידה במולדת, כפירה בערכי הדת וקומוניזם". יחד עמה נעצרו כ-1,500 אנשי רוח. בכלא היא כתבה ספר נוסף "זיכרונותיי מכל הנשים".
ב-1988, כשרבו האיומים על חייה מצד גורמים איסלאמיסטיים עזבה אל-סעדאווי את מצרים ועברה ללמד במספר אוניברסיטאות בארצות הברית. לאחר כשמונה שנים חזרה לארצה. אל-סעדאווי השתתפה בהפגנות שהתקיימו ב-2011 בכיכר תחריר בקהיר, בקריאה להפלת השלטון המצרי בהנהגת חסני מובארכ. במאמר שכתב בעת התקוממות העממית ושפורסם באתר האינטרנט הערבי "השיח המתורבת" (אל-חוואר אל-מתמדן) כתבה "מטרת המהפכה המצרית היתה הגשמת החירות, הכבוד והצדק לכל העדות בעם בלי קשר למין, דת או מעמד. על כן תמכו צעירי המעמד הבינוני בהפגנותיהם של העניים, הפועלים והמובטלים, שלהן התנגדו בעלי הממון וההשפעה בממשלת המעבר, והאליטות העשירות השולטות בעיתונות ובאמצעי התקשורת ובתרבות. […] הצעירים המהפכנים הוכיחו כי הם מגינים טוב יותר על האינטרסים של מיליוני המדוכאים והמדוכאות, ותופסים טוב יותר את הקשר בין השלטון הפטריארכלי האבסולוטי ובין השלטון המעמדי ומודעים טוב יותר לכך ששאלת שחרור הנשים (מחצית העם) אינה נפרדת מבעיית שחרור המולדת".
אל-סעדאווי היא סוציאליסטית מהפכנית קישה בין קפיטליזם לאפליית הנשים. בספרה "הפנים העירומות של האשה הערבייה", כתבה: "קשה להכחיש את התפקיד החשוב שמילאו ההוגים הסוציאליסטיים בחשיפת הסיבות האמיתיות אשר גרמו לדיכוי האשה בהיסטוריה האנושית. כל חוקר יבחין בקלות בקשר ההדוק בין מידת שחרור הנשים בחברה מסוימת לבין מידת קרבתה של אותה חברה לחברה סוציאליסטית. ככל שגדלה הקרבה אל הסוציאליזם האמיתי, כך מלא יותר שחרור הנשים במובן האמיתי של המילה, וכוונתי השחרור הכלכלי, החברתי והמוסרי. משמעות הדבר היא שהאשה תהיה עצמאית מבחינה כלכלית, שתהיה בעלת מקצוע אותו בחרה בעצמה, שתקבל שכר-עבודה שווה לשכר הגבר, שגופה יהיה שייך לה ושיהיה לה חופש מלא לעשות בו כרצונה, שתוכל להרות לפי רצונה ולהפיל לפי רצונה, שתוכל להעניק את שמה לילדיה אם היא רוצה בכך, שתוכל לבחור בעצמה את צורת הקשרים האישיים בינה לבין הגבר, שתוכל להינשא לפי רצונה ולדחות הצעות נישואים אם היא רוצה בכך, שתהיה משוחררת מנטל עבודת-הבית כשהיא רוצה בכך ושלא תהיה חייבת להיענות לילדיה כשאינה רוצה בכך; משמעות שחרור האשה היא שהאשה תוכל לעשות כל זאת לפי בחירתה ורצונה, כשהיא נהנית בה-בעת מכל הכבוד והמעמד בחברה ."
"האשה לא תחזיר לעצמה את החרויות הבסיסיות ואת זכויות-האדם הבסיסיות אלא בחברה אשר הצליחה לחסל את המשטרים המעמדיים והפטריארכליים גם יחד, וזהו דבר שעדיין לא קרה בשום חברה סוציאליסטית… הידרדרות מעמד האשה בחברות הקפיטליסטיות, למרות התקדמותן המדעית והטכנולוגית ועושרן היחסי, עוזרת לנו להבין כי הדרך לסוציאליזם היא הדרך גם לשחרור האשה וגם לשחרור הגבר. כיון שהגבר, בשוללו את אנושיות האשה שולל בכך גם את אנושיותו שלו (לדוגמה, הפיאודל או הקפיטליסט השוללים מהפועל את אנושיותו). כי אדם המשעבד אדם אחר אינו יכול להיות חופשי. האדון והעבד, כל אחד מהם הוא משולל אנושיות וחרות", הדגישה.
