"הסוררת" מאת הסופרת העיראקית אנעאם כּצ'אצ'י פורסם לאחרונה בסדרה "מכתוב" של מכון ון ליר בשיתוף עם הוצאת פרדס, בתרגומו של יותם בנשלום. הרומן פותח צוהר להיסטוריה הישנה והחדשה, התרבותית והפוליטית של עיראק, דרך שלוש דמויות שגורלן נשזר יחדיו: תאג' אלמולוק עבד אלמג'יד, שהצליחה להתברג בעולם התקשורת הגברי וזכתה בחסותו של ראש הממשלה נורי אלסעיד בבגדאד של שנות הארבעים; מנצור אלבאדי, עמיתהּ הפלסטיני של תאג' אלמולוק שהיגר לוונצואלה והיה יועצו של הנשיא המנוח הוגו צ'אווס, אך לא חדל לחלום על תאג' אלמולוק שאהב בסתר עד ימי זקנתו; וודיאן אלמלאח, נגנית הכינור, שניגנה בתזמורת הסימפונית העיראקית עד שלקתה בשמיעתה משום שהעזה למרוד בבעל השררה.

הסופרת העיראקית אנעאם כּצ'אצ'י (צילום: הומניטה)

ברומן עוברת המחברת בין פלסטין ופקיסטן, בין עיראק, ונצואלה וצרפת, ונעה בין זמנים ותהפוכות פוליטיות – מאירועי האביב הערבי עד לאירועים המכוננים של האומה הערבית במחצית הראשונה של המאה ה-20.

אנעאם כּצ'אצ'י, שנולדה בבגדאד ב-1952, היא סופרת ועיתונאית עיראקית, בעלת תואר שלישי בלימודי המזרח התיכון, המתגוררת בפריס מאז 1979. כצ'אצ'י פרסמה כמה ספרים בערבית, בצרפתית ובאנגלית, ו"הסוררת" הוא ספרה הראשון שתורגם לעברית. ב-2004 ביימה כּצ'אצ'י סרט תיעודי על חייה של הרופאה הקומוניסטית העיראקית נזיהה א-דוליימי, האישה הראשונה בעולם הערבי שכיהנה כשרה בסוף שנות החמישים.

בעקבות עליית מפלגת הבעת' לשלטון בראשית שנות השבעים, התייצבה א-דוליימי כמתנגדת המשטר. בשנת1977 החליטה להגר לגרמניה, שם למדה את ההיסטוריה של ארצה. א-דוליימי מתה בגיל 85, בשנת 2007, בעוד עיראק מולדתה נמצאת תחת כיבוש אמריקאי.

יוסי אבו