אחרי שנאומו האחרון (26.2) של ג'רמי קורבין בעניין הברקזיט זכה בשבחים לא–צפויים מאיחוד התעשיינים הבריטי, הבהיר קורבין כי יתמוך בכל סחר עתידי של בריטניה עם האיחוד האירופי רק לאחר עזיבת השוק האירופי (single market) – המבנה המשפטי המבטיח תנועה חופשית של הון, שירותים, סחורות ובני אדם ברחבי היבשת. זו התפתחות חיובית, שכן את מצעה של מפלגת הלייבור הבריטית אי אפשר יהיה ליישם בתוך גוש הסחר הפנימי של האיחוד האירופי. הנה חמש סיבות מדוע צריכים סוציאליסטים לתמוך בעזיבת השוק האירופי:
עובדי התחבורה בבריטניה מפגינים נגד הפרטת הרכבות במסגרת האיחוד האירופי (צילום: מורנינג סטאר)
"השקעות בלתי–חוקיות"
כדי להתמודד עם חוסר האיזון הכלכלי של בריטניה, אי השוויון הגיאוגרפי כמו גם ההסתמכות על המגזר הפיננסי, תצטרך ממשלת הלייבור העתידית לצאת למבצע אסטרטגי תעשייתי עצום: מבנקים להשקעות לאומיות ואזוריות, ועד לפרויקטים שאפתניים כמו ההתחייבות להעביר את רשת האנרגיה ל-65 מקורות מתחדשים עד שנת 2030.
כל צורה שהשקעה זו תקבל – מענקים, הקלות במס או חוזים ממשלתיים – תציב במהרה את ממשלת קורבין העתידית בסכסוך מול חוקי הסיוע המדינתיים של האיחוד האירופי. מטרת חוקים אלה – למנוע סיוע ממשלתי ש"בכוחו לעוות את התחרות". אלא שזו בדיוק המטרה שפרויקטים סוציאליסטיים אלה שואפים להשיג.
הבטחות הבחירות של מפלגת הלייבור אינן חוקיות לפי האיחוד האירופי. וזאת, לא בהחלטת הבוחרים, בית הנבחרים המקומי או אפילו הפרלמנט האירופי, כי אם בהחלטת פקידים לא–נבחרים היושבים בבריסל.
השווקים האירופיים לעומת בעלות ציבורית
בצד ההשקעה הציבורית, מתרחב השיח של מפלגת הלייבור סביב הלאמה ובעלות ציבורית. האיחוד האירופי, לעומת זאת, פועל בגלוי לעידוד תחרות באמצעות הכפפת השווקים לחוקי האיחוד האירופי, ובייחוד בכל הנוגע לשירותים ציבוריים ואזרחיים.
כיוון התנועה ביבשת כולה בעניין הפרטות נכסי ציבור – ברור לחלוטין. תקנות האיחוד האירופי האחרונות בנושא התחבורה הציבורית קובעות כי השימוש במסילות, למשל, כמו גם הקצאת שירותי ההסעה, מחויבים בהליך של מכרז.
ללמוד מכישלונות השמאל באירופה
הסכסוך בין ממשלות השמאל לבין הקפיטליזם האירופי איננו היפותטי ואיננו חדש. פרנסואה מיטראן נבחר לנשיאות צרפת ב-1981 בשם הלאמות נרחבות של תעשיות, צמצום שבוע העבודה והגדלת שכר המינימום. התכנית של מיטראן נתקלה בהתנגדות של חברות פרטיות ובבריחה גדולה של הון.
אם ממשלת שמאל תעמוד כיום בפני תרחיש זה, מובטחת התנועה החופשית של ההון באמצעות השוק האירופי שיעודד את בריחת ההון, וחוקי הסיוע של האיחוד יקטעו את ניסיונות הממשלה להחליף את ההשקעה האבודה.
מקרה עדכני יותר הוא יוון: האיחוד האירופי השיב מלחמה לממשלת השמאל היוונית בהובלת סיריזה ולמשאל העם ב-2015 שאמר "לא!" לתנאי הכניעה לו. אחרי עשור של צנע ומשבר כלכלי, הפסיק האיחוד את הזרמת הכספים לבנקים היווניים עד שתסכים הממשלה לקיצוצים נרחבים בביטוח הלאומי ולשורה של הפרטות של נכסי המדינה.
אף שעצמאות הבנק האנגלי מונעת את התרחיש הספציפי הזה אם תיבחר ממשלה שמאלית בהובלת קורבין, אירועים כאלה, בצד ההתעלמות האירופית ממנדטים דמוקרטיים דומים באירלנד, בפורטוגל ובאיטליה, מעידים על כך שבריסל לא תהא מעוניינת לשתף פעולה עם שום מדיניות שתיישם ממשלת השמאל הבאה באירופה.
לשים סוף למדיניות סחר אימפריאליסטית
מועצת האיחוד האירופי מכתיבה כמו כן גם את מדיניות הסחר של מדינות אירופה עם המדינות שמחוץ לאירופה.
למרות הרטוריקה האינטרנציונליסטית של חלק מתומכי האיחוד, מדיניות הסחר שלו במאה ה-21 עם כמה מהאומות העניות ביותר בעולם היא בבסיסה קולוניאליזם מודרני, תוך כפיית הדוֹגמה של השוק החופשי ושדידת משאבי טבע מאותם עמים ומדינות שהיו תחת כיבוש קולוניאלי עד המאה ה-20.
ההיסטוריה הקולוניאלית שלנו לא נותנת לנו שום בסיס מוסרי לעשות כן. לעומת זאת, תפקידים בכירים של אנטי–אימפריאליסטים עקביים הם הזדמנות בלתי–חוזרת לתקן את העבר הקולוניאלי של אירופה.
הבטחות השווא "לשנות מבפנים"
רפורמה יסודית באיחוד האירופי, במטרה להתגבר על המכשולים שיעמדו בפני תכנית סוציאליסטית, תחייב קיומן של ממשלות שמאל ברבות מ-28 המדינות החברות, וזאת כתנאי מוקדם למשא ומתן לשכתוב הסכם רומא, המסמך המייסד של האיחוד האירופי. נוכח קריסת המרכז–שמאל בגרמניה, המדיניות הניאו–ליברלית שמאיץ עמנואל מקרון בצרפת והניצחונות של הימין הקיצוני באוסטריה ובפולין, נראה תרחיש זה פחות ופחות הגיוני.
עזיבה של האיחוד האירופי משמעה הפסקה של מיקור החוץ של דיונים פנימיים על החברה שלנו לפקידים בבריסל שלא נבחרו בידי איש. צעד זה עדיף על ציפייה לשינוי שיתחולל בכל רחבי אירופה, שאולי לא יגיע לעולם, או על הסתמכות על האיחוד האירופי כדי למתוח ביקורת על המגמות הריאקציונריות ביותר של ממשלותינו.
אפשר לשאוב עידוד מהצהרות הנהגת הלייבור, שהן צעדים מבורכים בכיוון הנכון. אך אם ישנה כוונה רצינית ליישם את המצע הסוציאליסטי בעתיד – הנקודות המפורטות מעלה יצטרכו להיות קווים אדומים. אחרת, הדרך לסוציאליזם בבריטניה, ובאירופה כולה, בסכנה.
פרייזר וואט
פורסם במקור ב"נובארה מדיה" ויתפרסם בגיליון פסח המורחב של "זו הדרך"
