עשרות הפגינו הבוקר (שני) במצודת יואב על רקע סירובו של יובל דג לשרת בצבא הכיבוש. מרשת מסרבות נמסר "בזמן ששאר המתגייסים ומשפחתם מחכים לאוטובוסים שייקחו אותם, עמדנו עם שלטים נגד הכיבוש ורמקולים השמיעו עדויות של שוברים שתיקה, וחילקנו כרוזים למתגייסים לעתיד, שמציעים להם אופציה אחרת".
יצוין שדג הודיע על כוונתו לסרב לשרת בצבא כיבוש במוצ"ש האחרון בעצרת שנערכה מטעם הגוש נגד הכיבוש בפינת הרחובות קפלן-דה וינצ'י בתל-אביב – במסגרת המחאה ההמונית נגד ההפיכה המשטרית. במקביל הוא פרסם הודעה ובה הסיבות לסירוב ובה נאמר: "גדלתי בבית ובסביבה ציונית. ישראל, כמדינה וכחברה, על כל פעולותיה בעבר ובהווה, תמיד הרגישה לי מובנת מאליה. מעולם לא ערערתי עליה. הייתי לוקח חלק פעיל בכל החגים והאירועים הלאומיים. הייתי מצפה להם. נהניתי מהרגשת האחדות והאחווה. אך יום אחד, במהלך שוטטות באינטרנט, נתקלתי בתגובה המכונה 'אנטי-ישראלית'. ברגע שקראתי אותה, התעורר בי זעם. איך יכול להיות שמישהו מעז לבקר אותנו? הרי אנחנו הקורבנות ותמיד היינו".
"אך עם כמה שזעזעה אותי התגובה באינטרנט, זעזעה אותי יותר התגובה שלי. הגעתי למצב בו, בלי נקיטת עמדה מודעת ובלי בכלל לבחון מה העמדה הפוליטית והמוסרית שלי, אלא רק מתוך החינוך שלי ומהסביבה בה אני חי, נפגעתי אישית בשם מדינה. באותו הרגע נפל לי האסימון – הבנתי שהתפיסות והאמונות שלי הן לא תוצאה של המחשבה הביקורתית שלי, אלא של אינדוקטרינציה – של הנחלת דעות. מאז אותו רגע התחלתי בתהליך ארוך ומתמשך של פירוק התפיסות המופנמות אצלי, ובחינתן באור חדש, שאינו מוטה ואינו מונחל לי מבחוץ", הוסיף.
"התחלתי לראות בניגוד למה שהאמנתי כל חיי, שני הצדדים אינם סימטריים, וש'הסכסוך הישראלי-פלסטיני' אינו סכסוך, אלא מלחמה מתמשכת. שאנחנו איננו הקורבנות, אלא הכובשים והמדכאים. התחלתי להבין את האבסורד בכך שכאשר אזרח ישראלי נרצח בפיגוע האומה מזדעזעת, אך כשנרצחים שבעה אזרחים פלסטינים בשבוע על ידי כוחות צה"ל, אנחנו לא שומעים על כך מילה, ואם אנחנו כן, ישר נמהר לערער על חפותם או לנסות להצדיק את החייל האחראי. שמבחינתנו, הסטטוס קוו הוא שקט יחסי וחיים שלווים עם 'מבצע' או גל פיגועים פה ושם, ושמבחינת פלסטינים רבים, מציאות של פלישות צבאיות, אלימות, הרג ודיכוי, היא השגרה היום יומית. שפלסטינים בשטחים אינם חיים לצד הצבא, אלא תחתיו. שסדר יומם הבסיסי ביותר, מתי יתעוררו בבוקר, האם ילכו לבית הספר, ומתי יצאו לעבודה, תלוי באופן מוחלט בפעולותיו של צה"ל. שברגע אחד, בגלל שיקולי ״ביטחון״, ישראל יכולה להחליט על הכנסה של כפר או שכונה שלמה לסגר הרמטי, גם אם משמעות הדבר היא מניעת תרופות ומזון מעשרות אלפי אנשים", הדגיש.
לדבריו "הבנתי שישראל נבנתה על נישול והגליה, ושהדרך היחידה בה היא יכולה להמשיך להתקיים בתור הבית הלאומי לעם היהודי בלבד היא על ידי מחיצה, דיכוי והשתקה של כל גורם העלול לערער את הסטטוס הזה, בין אם מדובר במיליוני אנשים, או בסתם דגל. לפלסטינים ישנה הזכות לריבונות עצמית, וכך גם ליהודים. אך אותה ריבונות עצמית יהודית לא יכולה, בשום פנים ואופן, לבוא על חשבון כל כך הרבה אנשים ובמחיר כל כך כבד. לבסוף, הבנתי את מה שבשלב זה מרגיש לי מובן מאליו. הזרוע המבצעת של הפרויקט הזה, שבנוי על נישול ויכול להיאכף רק על ידי דיכוי, היא, כמובן, צה״ל. הצבא הישראלי הוא גוף, שבניגוד לתפיסה הרווחת, כוונותיו אינן תמימות ועוולותיו אינן תוצאה של כמה חיילים סוררים. זהו גוף שפעם אחר פעם מפגין מדיניות עוינת, גזענית וממש לא הגנתית. מעשי טרור, רצח אזרחים ועיתונאים, פוגרומים, השחתת רכוש, גירוש ומניעת תשתיות בסיסיות הן בין התופעות היום יומיות שקורות תחת, בעזרת, על ידי ולמען שלטונו של צה״ל בשטחים".
"אף אחד לא יכול להתעלם ממה שקרה בחווארה. אי אפשר היה להתעלם מהבתים השרופים, החלונות המנופצים, עשרות הפצועים, הנרצח והחיילים שעמדו מנגד. אי אפשר היה גם להתעלם מהשר הבכיר שקרא למחיקת הכפר אחרי המעשים. כיום, יותר מאי פעם, נעשה ברור לציבור הרחב כמה ישראל ומדיניותה קשורה באופן הדוק לאלימות ולכיבוש בשטחים. לא ניתן עוד להתייחס לכיבוש כאל משהו אגבי. לא ניתן עוד להתייחס אליו כדבר שמשרת צורך ביטחוני. הכיבוש הוא מפעל פוליטי שמתופעל על ידי הצבא ופוגע ברוב המוחלט של האנשים שחיים פה. הוא משרת אג׳נדה גזענית וקולוניאליסטית של עליונות יהודית. גם מי שעצם את עיניו במשך כל השנים, שניסה להתעלם ולהדחיק את הכיבוש, לא יכול להמשיך להתעלם אחרי הפוגרום שביצעו מתנחלים בחסות חיילים של הצבא הישראלי. העובדה שהאלימות הזו, שמקורה בממשלה, הפכה להיות כל כך חשופה ובלתי מתנצלת, מחייבת אותנו לפקוח עיניים, ולהתנגד", הוסיף.
"אני לא מוכן. אני לא מוכן למסור את גופי וחיי לאף גוף, למען שום מדינה, ובמצב הנוכחי, במיוחד לא למדינת ישראל ולצבא ההגנה לישראל. אני קורא לכל מי שלפני גיוס להכיר באמת ולהתעמת איתה. לפקוח את העיניים ולהסתכל על המציאות באופן עצמאי, ולא דרך העדשות של החברה הישראלית, לה יש אינטרס ברור להפוך כל אחד ואחת לחייל. אני מאמין שהמציאות אינה משאירה הרבה ברירות", סיים דג את הודעתו.
עוד בנושא: https://zoha.org.il/119860
