עליית המחירים: מי משלם? מי מרוויח?

 

המחירים בשנה שחלפה (מרס 2007 – מרס 2008) עלו ב-4% בקירוב, והתחזיות לגבי עליית המחירים במהלך 2008 מצביעות אפילו על אפשרות של האצת האינפלציה. נתונים אלה אינם רק סטטיסטיקה: הם מורגשים בתקציביהן של המשפחות בעלות ההכנסות הנמוכות והבינוניות, המוציאות יותר מאשר בשנה שעברה על מוצרי מזון ושירותים שונים. כך, למשל, התייקרו מחירי הירקות והפירות ב-20% בממוצע לעומת אפריל בשנה שעברה.

מסתבר, כי הירידה בשער הדולר כבר אינה בולמת יותר את עליית המחירים, וזאת נוכח העלייה התלולה במחירים העולמיים של מוצרים חקלאיים בסיסיים כמו דגנים, סויה, אורז ומזון לבהמות, והעלייה התלולה במיוחד במחירי הנפט הגולמי.

בארצות העניות בעולם, גורמת עליית המחירים לתופעות המוניות של רעב. מיליוני משפחות אינן יכולות יותר לממן את קניית המזון. אך עליית מחירי המוצרים החקלאיים אינה עוזרת לחקלאים בארצות העולם השלישי. ההתייקרות מעשירה את התאגידים הגדולים, המרכזים בידיהם את מכירת הזרעים ושיווק התוצרת. לעומת זאת,  במדינות כמו הודו, חקלאים השוקעים בחובות אפילו שולחים יד בנפשם.

ואם לחזור לישראל, האינפלציה מרימה ראש בתנאים של קיטוב גובר בהכנסות. לפי מחקר שפירסמה לאחרונה מחלקת המחקר של בנק ישראל, 10 משפחות בלבד מחזיקות ב-30% מהשוק. זו ריכוזיות הון מהגבוהות בעולם, העולה בהרבה על הריכוזיות במדינות כמו יפן, ארה"ב ובריטניה, ודומה לריכוזיות ההון הקיימת בעולם השלישי.

המחקר, שבדק את הבעלות על 650 חברות, הנסחרות בבורסה בת"א, מצא, שעשר המשפחות, השולטות בכלכלת ישראל, אשר כולן מתמקדות בתחום הפיננסים, גם מקיימות ביניהן קשרים עיסקיים ואישיים. בכך, הן בעצם מיישמות בפועל את היותן 'מועצת המנהלים של המדינה'.

בתנאים אלה, המערכה להגנת השכר מפני שחיקתו בשל האינפלציה, כרוך ושלוב במערכה לשיחרור הכלכלה והחברה בישראל מהלפיתה של אותן עשר משפחות.