הפרשנים הכלכליים של כלי התקשורת הישראלים ספקו כפיים נוכח החלטתה של חברת טבע לפטר כרבע מעובדיה בישראל. את טוריהם מילאו בביקורת חריפה על הנהלת החברה ובהבעת הזדהות עם העובדים שיאבדו את פרנסתם.
מבלי לפטור את ההנהלה מאחריותה להחלטות כושלות, שורש המשבר בטבע נעוץ בטבעו האכזרי במיוחד והספסרי במיוחד של הקפיטליזם העכשווי. בשורות הבאות אעשה ניסיון להאיר בקצרה שלושה מהיבטיו.
תחרות – בליעה – התנפחות – התפקעות
הקפיטליזם העכשווי הביא את ריכוז ההון בידי חברות מעטות לשיאים חסרי תקדים. חברות אלה רוכשות מגוון המצאות מדעיות וטכנולוגיות, לרבות אלה שפיתחו סטארט-אפים, כדי להעמיק את שליטתן בשוקי הסחורות או השירותים. להשגת מטרה זו הן גם רוכשות חברות מתחרות או מתמזגות עם חברות ענק אחרות.
באוגוסט 2016 רכשה טבע את חברת התרופות הגנריות המתחרה אקטביס ג'נריקס תמורת הסכום הדמיוני של 40 מיליארד דולר. ארז ויגודמן, אז מנכ"ל טבע, הכריז שהרכישה הפכה את טבע לחברת הגנריקה הגדולה בעולם ומבטיחה לה בסיס כלכלי איתן. שנה בלבד לאחר מכן, כאשר הסתבר, כי הרכישה לא הצדיקה את עצמה, נהגתה תכנית הפיטורים והמכירות שתוביל להצטמקות טבע.
פרשת אקטביס אינה יוצאת דופן בקפיטליזם בן זמננו. בשנת 2000 מוזגו AOL, ספקית האינטרנט המובילה בארה"ב, עם חברת הסרטים והתקשורת טיים וורנר, ויצרו חברה עם שווי שוק של 320 מיליארד דולר. אלא שהמיזוג כשל, ובסוף 2002 התכווץ שווי השוק של החברה הממוזגת ב-80% ל-64 מיליארד דולר בלבד. ב-2009 בוטל המיזוג באותו נימוק שבו הוא נעשה: המהלך יחזק את שתי החברות…
שווי שוק והון ספסרי
משהוזכר המונח "שווי השוק" כדאי להסבירו. שווי השוק של חברה מתייחס לשווי הכולל של מניותיה הנסחרות בבורסות לניירות ערך. הקשר בין שווי השוק של חברה לבין עסקיה בפועל הוא לעיתים קרובות רופף, שכן שווי המניות עולה או יורד לאו דווקא בשל ביצועי החברה.
את התנודות בשווי המניות, היכולות להגיע לעשרות אחוזים בשנה, מזינות במידה רבה השערות ותחזיות שמפריחות החברות עצמן וכן פעולות של סוחרי בורסה שעיסוקם מגביר את האופי הספסרי של ההון בן זמננו.
דוגמא לאופי הספסרי של התנודות בשערי המניות מספקת מניית טבע. ברוב מניות טבע (כ-80%) מחזיקים משקיעים פרטיים, בעיקר בארצות-הברית, המכונים "הציבור". יתר
המניות מוחזקות בידי בעלי עניין (מנהלים ומשקיעים גדולים) ובידי גופים מוסדיים כגון קרנות פנסיה.
בין אוקטובר 2013 ליולי 2015 עלה שער השוק של מניית טבע ב-105%, אך בין יולי 2015 לנובמבר 2017 ירד שערה ב-80%. לתנודות אלה היה קשר רופף לתוצאות העבודה במפעלי טבע: התפוקה של המפעלים לא קפצה פי 2 במהלך שנה אחת ולא פחתה עד לחמישית מערכה בשנה שלאחר מכן. אך התנודות האלה מכתיבות להנהלת החברה רבות מהחלטותיה.
כאשר מדברים על משבר בטבע מתכוונים למפולת המניות ולא לירידה תלולה במכירת התרופות. את מחזיקי המניות כלל לא מעניין מה טבע מייצרת, אלא רק שער המנייה. ההנהלה מצידה יודעת, כי המבחן שלה הוא רק שער המנייה, ולכן תנקוט פעולות שישפיעו עליו.
וכך קרה, שבאותו יום עצמו שבו ציפו אלפי עובדים שעיניהם צבות לשמוע אם ימשיכו להיות מועסקים בטבע, גמלו הבורסות בעולם להנהלת טבע על תכנית הפיטורים וסגירת המפעלים בעליית שערים: השער של מניית טבע בבורסה בניו-יורק עלה ב-10% ובבורסה בת"א – ב-13.5%.
"המניה של העם"
בשל גודלה ומעמדה הבכיר בשוק התרופות, הציגו יועצי ההשקעות את מניית טבע במשך שנים כהשקעה בטוחה והדביקו לה את הכינוי "המניה של העם". אותו עם סופג את התנודות בשערי המניה, שספסרי הבורסה מנצלים אותן לטובתם.
אך מניית טבע ממחישה גם את הדיבור הריק של ההון-שלטון בישראל, לפיו מכירתן של קרנות הפנסיה לחברות הביטוח, והעברת עיקר ההשקעה של החסכונות הנצברים בהן מאגרות חוב ממשלתיות עם תשואה מובטחת למניות – מועילות לעובדים החוסכים בהן. בפועל, מסכן מעבר זה את הפנסיה של העובדים ומותיר אותם באי-ודאות לגביה.
גם עתידה של טבע לוט בערפל. מטה החברה שוכן אמנם בישראל, אך מבחינת הבעלות עליה, זו חברה אמריקאית עם שיקולים גלובליים. אפשרות הצופנת בחובה סכנות רבות לעובדים ולכלכלת ישראל היא שחברת ענק תרכוש את טבע כולה, או חלקים משמעותיים ממנה במחיר מציאה וזאת במסגרת תהליך ריכוז ההון שתואר לעיל.
תמר גוז'נסקי
הרשימה עומדת להתפרסם בגיליון השבוע של "זו הדרך"
