בשבוע שעבר החלו באירופה ההקרנות של "פלסטין הקטנה", סרט תיעודי על חיסולו של מחנה הפליטים יַרְמוּכּ שבסוריה. הבמאי עבדאללה אל-ח'טיב, יליד ירמוכ, מספר את קורותיו של מה שהגדיר "מחנה הפליטים הפלסטיני הגדול בעולם" מאז הקמתו ב-1957, דרך המצור שהטיל עליו משטר אסד ב-2015, ועד להריסת כל בתיו בהפצצות של חילות האוויר הסורי והרוסי ב-2018.

מתוך הסרט "פלסטין הקטנה"

במהלך השנתיים האחרונות לקיומו תיעד הבמאי את סופו של המחנה, שהיה ביתם של 160 אלף פליטים פלסטינים. הרחובות במחנה נקראו על שמות הערים והכפרים השונים מהם באו הפליטים ובהם טבריה, חיפה, עכו וכפר לובייה.

בתחילת מלחמת האזרחים בסוריה, באזור המחנה התמקמו לראשונה כוחות מורדים שנלחמו בצבא הסורי בדצמבר. המשטר הגיב הגיב בהפצצה על המחנה שהרגה 25 תושבים, אך כוחות המורדים לא נכנעו. לאחר מספר ניסיונות כושלים של כניסה קרקעית עם כוחות חי"ר, הצבא הסורי הטיל מצור על המחנה החל מקיץ 2013 ובהמשך ניתק את אספקת המים. ללא מים, ללא מזון וללא פרנסה רוב יושבי המחנה ברחו בלבנון ומעריכים שמאות  מתו בעת ההפצצות ומרעב.

בתחילת אפריל 2015 כבש ארגון הטרור דאע"ש את רוב המחנה והוא הפך למוקד הלחימה בין הארגון לכוחות הממשלה. יומיים לאחר שדווח שארגון המדינה האיסלאמית כבש 90% משטחו, חיל האוויר הסורי הפציץ אותו ומזכ"ל האו"ם דיווח כי 3,500 ילדים הפכו למגן אנושי. בתחילת 2017, התחלקה השליטה במחנה, רובו נשלט על ידי ארגון המדינה האסלאמית ומיעוטו על ידי ארגון טרור אחר, ג'בהת א-נוסרה. המחנה עדיין היה נתון במצור על ידי כוחות המשטר, ונותרו בו רק כ–6,000 תושבים. במשך שנות הלחימה במחנה נהרגו יותר מ–1,270 מתושביו, רבים מתו ממחסור בתרופות, אחרים מירי צלפים או מפציעות.

ב-21 במאי 2018, כוחות צבא סוריה כבשו מחדש את המחנה במלואו, כאשר לוחמי המדינה האסלאמית ברחו למדבריות מזרחית לעיר, ובכך אפשרו לצבא לשלוט בכל רחבי דמשק לראשונה לאחר 6 שנים. דובר אונר"א אמר כי לפי הערכות 100 עד 200 אזרחים נשארו במחנה. השייח' מוחמד אל-עומרי גינה את כוחות הממשלה והמיליציות הקשורות אליהם בגין בזזת בתים בשכונה לאחר שנלכדה. ועדה אירופית שבחנה את אירועי הכיבוש של המחנה מסרה כי יותר מ-80 אחוז מהבתים במחנה ומהתשתיות שהיו שם הושמדו במהלך מכוון של המשטר וכי אין כרגע אפשרות להחזיר את התושבים שגרו שם בעבר אל בתיהם.